למרות תמיכה ציבורית בשימוש במריחואנה רפואית, העדויות הזמינות בנושא אינן תומכות בשימוש במריחואנה למחלות ריאומטולוגיות, כך קובעים מומחים במאמר שפורסם במהלך חודש מרץ של כתב העת Arthritis Care & Research.

החוקרים כותבים כי בריאומטולוגיה, השימוש בקנאביס יישמר למקרים חריגים של כאב חמור, לאחר כשלון טיפולים קונבנציונאליים או לאחר שנקבע כי טיפולים אלו אינם מתאימים.

במסגרת המחקר נערכה סקירה ספרותית בנוגע למריחואנה רפואית והשימוש בה להקלה על מחלות ריאומטולוגיות.

המומחים כותבים כי לא ניתן להמליץ על עישון קנאביס למטרות רפואיות ממספר סיבות. תכולת THC משתנה, הזמינות הביולוגית אינה עקבית והסכנות נעות מהשפעות מיידיות על המצב הקוגניטיבי, התפקוד הפסיכומטורי, התפקוד הלבבי והשפעה על מצב רוח ועד השפעות כרוניות דוגמת תלות בסמים וסיכון אפשרי למחלות ממאירות.

מתן קנאביס פומי הינו בלתי-צפוי עוד יותר, כאשר חלק גדול מהמריחואנה עוברת מטבוליזם ראשוני בכבד.

סוגיות אלו הנוגעות לזמינות הביולוגית והפרמקוקינטיקה של הסם הובילו את החוקרים לקבוע כי העדר הדרישות הבסיסיות ביותר למתן טיפול רפואי בבטחה, חייב להטיל ספק בשימוש במריחואנה להקלה על כאב על-רקע מחלות ריאומטיות.

אין מחקרים רשמיים להערכת הבטיחות והיעילות של קנאביס במחלות ריאומטיות, אם כ אחד

המחקרים בנושא דיווחו על הפרעה משמעותית יותר בתפקוד ופגיעה בבריאות הפסיכולוגית בחולי פיברומיאלגיה שנטלו קנבינואידים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בהעדר מידע אודות המינון היעיל או התועלת האמיתית של קנאביס למחלות ריאומטיות, נתוני המחקר מטים את המאזן כנגד השימוש בסם למצבים אלו.

רשויות במדינות שונות ברחבי העולם מבקשות מרופאים לטפל בקנאביס בהתאם לתכשירים אחרים, הניתנים עם מרשם רופא, אך זאת ללא הקפדה על הסטנדרטים המינימאליים לאישור תרופה ע”י גופי הבקרה, כולל מינון רשמי של הטיפול, נתונים אודות יעילות ותופעות לוואי בטווח הקצר והארוך, מחקרים פרמקוקינטיים ומחקרים באוכלוסיות חולים ספציפיות. יש לערוך מחקרים נוספים בטרם ניתן יהיה להבין בצורה נכונה את הערך התרפויטי של קנאביס.

יתרה מזאת, רופאים הממליצים על הטיפול צריכים להכיר באופן מספק את נושא השימוש בקנאביס ולהשלים דיון מושכל עם המטופל, על-מנת ליישר קו בנוגע למקום הטיפול במצב הנתון.

Arth Care Res 2014

לידיעה במדסקייפ