ממחקר חדש מבריטניה, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Archives of Internal Medicine, עולה כי הן טיפול התנהגותי-קוגניטיבי קצר, הניתן דרך הטלפון, והן פעילות גופנית, עשויים להביא לשיפור משמעותי וממושך במצב הבריאותי של מבוגרים עם כאב כרוני מפושט.
במאמר מסבירים החוקרים כי בבריטניה אין תרופות המאושרות כיום לטיפול בכאב כרוני, מפושט, התסמין העיקרי של פיברומיאלגיה. בנוסף, אף אחת משלוש התרופות המאושרות כיום בארצות הברית (Duloxetine Hydrochloride, Milnacipram Hydrochloride ו-Pregabalin) מביאה לאיזון ראוי של תסמיני פיברומיאלגיה.
במסגרת המחקר נכללו 442 חולים שענו על קריטריוני ACR (American College of Rheumatology) להגדרת כאב מפושט. המשתתפים חולקו באקראי לשישה חודשי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי דרך הטלפון, פעילות גופנית מדורגת, שילוב של שתי ההתערבויות, או קבוצת ביקורת.
הטלפון הקוגניטיבי-התנהגותי ניתן ע”י אדם מיומן וכלל הערכה ראשונית ושבעה מחזורי טיפול שבועיים, כל אחד ארך 30-45 דקות, ומחזור נוסף 3 ו-6 חודשים לאחר ההקצאה האקראית. הפעילות הגופנית כללה שישה מחזורים חודשיים, בהדרכת מדריך כושר. הטיפול השגרתי ניתן ע”י רופא המשפחה של החולים, והאופי המדויק של הטיפול אינו-ידוע.
בתום תקופת ההתערבות (שישה חודשים), ותשעה חודשים לאחר ההקצאה האקראית, שיעור גבוה יותר משמעותית של חולים בקבוצות ההתערבות דיווחו על תוצאה חיובית, בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת. תוצאה חיובית הוגדרה בנוכחות תחושה “טובה יותר” או “טובה הרבה יותר”.
שילוב שתי ההתערבויות לווה בשיפור קל בתוצאות, אך ללא עדיפות משמעותית בהשוואה לכל אחת מההתערבויות בנפרד.
לאחר תקנון לגיל, מין, מרכז וגורמים מנבאים, הסיכויים לתוצאות חיוביות היו גבוהים יותר משמעותית עם טלפון קוגניטיבי-התנהגותי, פעילות גופנית, או שתי ההתערבויות, בהשוואה לטיפול השגרתי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!