במאמר חדש שפורסם בכתב העת British Journal of Sports Medicine מדווחים החוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי חשיבה הכרתית של עוצמת המאמץ הצפוי עשויה להשפיע על קצב הפעילות.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את השינוי בדפוסי מצב הרוח לפני ואחרי השתתפות בטריאתלון איש הברזל, ואת הקשר בין צפי תוצאות התפקוד, הערכת המאמץ והקצב.
12 משתתפים שלקחו חלק בתחרות איש הברזל באוסטריה בשנת 2008 נבחנו לפני, במהלך ולאחר האירוע. כל משתתף השלים מדדים להערכת מצב רוח, חרדה והערכה סובייקטיבית של המאמץ הצפוי, כאשר הקצב חושב לפי זמני המרוץ הרשמיים מנקודות שונות לאורך המסלול.
מהתוצאות עולה קורלציה חיובית בין המרחק שהושלם ובין ההערכה הסובייקטיבית של המאמץ הצפוי (Rate of Perceived Exertion או RPE) במהלך כל אחד מחלקי התחרות, וכן בין RPE ובין אחוז זמן המרוץ שהושלם (p<0.001). החוקרים זיהו קורלציה שלילית בין המהירות הממוצע והמרחק שהושלם במהלך קטע הריצה (p<0.005), כאשר הקצב ירד בהדרגה.
עוד זוהו הבדלים בפרופיל מדדי מצב הרוח של מתח ועייפות מהשוואת המצב בתחילת המחקר, לפני המרוץ ולאחר המרוץ. חרדה סומאטית הייתה הרבה יותר גבוהה לפני המרוץ, בהשוואה למדדים בתחילת המחקר.
החוקרים מדווחים על התקדמות ליניארית של הערכת המאמץ הצפוי (RPE) בכל מקטע בתחרות ולאחריה חל אתחול מחדש של תפיסת המאמץ בתחילת המקטע הבא. העלייה בתפיסת המאמץ הצפוי לכלל האירוע הייתה ליניארית. הירידה הליניארית בקצב הריצה מתאימה למודל שפורסם לאחרונה בו צפי תפיסת המאמץ השפיע על קצב המשתתפים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי חרדה ותגובות מצב רוח של המשתתפים במחקר מעידים כי תגובה רגשית של ספורטאים לפני ואחרי מאמצים קיצוניים, קשורים ישירות למודעות של המשתתפים.
Br J Sports Med. 2011;45(14):1088-1094
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!