לתכניות אימונים המיועדות למטופלים עם כאבים באזור המפשעה על-רקע פעילות גופנית השפעות חיוביות הן בטווח הזמן הקצר והן בטווח הזמן הארוך, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Sports Medicine.

החוקרים כותבים כי תרגילי אימון ספציפיים לפציעות שריר-שלד שימשו לטיפול בפציעות שימוש-יתר וזכו לפופולארית רבה.

החוקרים ערכו מחקר המשך שהתבסס על עבודה קודמת בספורטאים עם פציעות ממושכת במפשעה.

במחקר המקורי, שפורסם בשנת 1999, תכנית אימונים ששמה דגש על חיזוק השרירים המקרבים (Adductor), שרירי הבטן ושרירי הגב התחתון, הובילו לחזרה לפעילות הקודמת ב-79% מהספורטאים, בהשוואה ל-14% מאלו שלקחו חלק בקבוצת הביקורת.

לאחר חציון של כעשר שנים מאוחר יותר, 47 מבין 59 המשתתפים במחקר המקורי לקחו חלק במחקר ההמשך 24 מקבוצת המחקר המקורי ו-23 מקבוצת הביקורת.

המשתתפים סווגו על-פי התוצאות כתוצאות מצוינות, סבירות או גרועות על-בסיס שלושה מדדים: העדר כאב במישוש גיד השרירים המקרבים והעדר כאב במהלך הפעלה פעילה של השרירים כנגד תנגודת; העדר כאב במפשעה בהקשר של פעילות ספורט דומה לזו שלפני שהחל להופיע הכאב; וחזרה לאותה דרגת פעילות ספורטיבית.

מענה על כל שלוש הקריטריונים העיד על תוצאות מצוינות, באלו שענו על שניים מבין שלושת הקריטריונים התוצאות הוגדרו טובות, מענה על קריטריון יחיד הוגדר כתוצאה סבירה ובאלו שלא ענו על אף אחד מהקריטריונים התוצאות הוגדרו כגרועות.

בסה”כ, בקרב המשתתפים בקבוצת ההתערבות התוצאות היו טובות יותר מאלו שבקבוצת הביקורת (p=0.047). 12 חולים בקבוצת הטיפול הציגו תוצאות מצוינות, תשעה השיגו תוצאות טובות, שלושה תוצאות סבירות ולא נרשמו מקרים של משתתפים עם תוצאות גרועות. רק חמישה משתתפים מקבוצת הביקורת השיגו תוצאות מצוינות, ביחד עם 13, 3 ו-2 משתתפים שהשיגו תוצאות טובות, סבירות וגרועות, בהתאמה.

החוקרים מציינים כי הערכה ספציפית של שחקני כדורגל הצביעה על תוצאות טובות עוד יותר בטווח הארוך עם תכנית האימונים (p=0.012).

החוקרים מסכמים וכותבים כי קיים סיכון גבוה להישנות בעיקר עם פציעות שימוש-יתר, ופציעה קודמת הינה גורם סיכון חשוב לפציעות על-רקע פעילויות ספורט. מתוצאות המחקר הנוכחי עולה כי ניתן להפחית את הסיכון, ודרושים מחקרים נוספים בנושא.

Am J Sports Med 2011

לידיעה במדסקייפ