ממחקר חדש שהוצג בכנס השנתי של American College of Rheumatology עולה כי תמיסה מקומית של Diclofenac (Pennsaid) דומה ביעילותה לטיפול פומי ב- Diclofenac בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך, אך עם שיעור נמוך משמעותית של תופעות לוואי במערכת העיכול ותופעות לוואי קרדיווסקולאריות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תכשירים פומיים ממשפחת NSAID משמשים לעיתים קרובות לטיפול באוסטיאוארתריטיס, אך הטיפול מלווה בסיכון חמור למערכת העיכול ולמערכת הקרדיווסקולארית. הם מוסיפים כי פחות מ-1% מהטיפול המקומי ב- Diclofenac נספג באופן סיסטמי, הרבה יותר חומר פעיל נספג כאשר הטיפול ניתן דרך הפה.
על-בסיס הממצאים משני מחקרים אקראיים השוו החוקרים את בטיחות הטיפול (927 חולים) ואת יעילות הטיפול (909 חולים) ב- Diclofenac מקומי ופומי בחולים עם כאב כרוני על-רקע אוסטיאוארתריטיס.
החוקרים מצאו שיעור נמוך יותר משמעותית של תופעות לוואי במערכת העיכול (25.2% לעומת 39.0%, p<0.001) ותופעות לוואי קרדיווסקולאריות (1.5% לעומת 3.7%, p=0.037) עם טיפול בתכשיר מקומי בהשוואה לטיפול פומי, אם כי יובש בעור באתר המריחה היה נפוץ יותר משמעותית (24.3% לעומת 1.9%, p<0.001).
מהערכה כללית של המטופל והערכת מדדי הכאב והתפקוד הגופני לפי מדד WOMAC (Western Ontario and McMaster University Arthritis) עולה כי היעילות של טיפול מקומי ופומי ב- Diclofenac היא דומה.
מניתוח הטיפול המקומי ב- Diclofenac במחקרים קליניים בשלב 3 (911 חולים שטופלו במשך 4-12 שבועות) ומחקר בתווית פתוחה (793 חולים; 463 טופלו למשך לפחות 6 חודשים) עולה כי תופעות לוואי באתר הטיפול המקומי היו תופעות הלוואי הנפוצות ביותר, וכללו יובש של העור (32%), דלקת עור במגע (Contact Dermatitis) המתאפיינת באודם ואינדורציה של העור (9%), דלקת עור במגע עם שלפוחיות (2%) וגרד (4%).
תופעות לוואי אחרות שהיו נפוצות יותר עם טיפול מקומי ב- Diclofenac בהשוואה לפלסבו כללו עצירות (3% לעומת פחות מ-1%), שלשולים (4% לעומת 2%), דיספפסיה (8% לעומת 4%), בחילות (4% לעומת 1%), גזים (4% לעומת פחות מ-1%), כאב בטן (6% לעומת 3%) ובצקות (3% לעומת 0%).
ACR 2010 Annual Meeting: Abstracts 954 and 955
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!