השוואה בין טיפול פומי וטיפול מקומי ב-Diclofenac (מתוך הכנס השנתי של American College of Rheumatology)

ממחקר חדש שהוצג בכנס השנתי של American College of Rheumatology עולה כי תמיסה מקומית של Diclofenac (Pennsaid) דומה ביעילותה לטיפול פומי ב- Diclofenac בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך, אך עם שיעור נמוך משמעותית של תופעות לוואי במערכת העיכול ותופעות לוואי קרדיווסקולאריות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תכשירים פומיים ממשפחת NSAID משמשים לעיתים קרובות לטיפול באוסטיאוארתריטיס, אך הטיפול מלווה בסיכון חמור למערכת העיכול ולמערכת הקרדיווסקולארית. הם מוסיפים כי פחות מ-1% מהטיפול המקומי ב- Diclofenac נספג באופן סיסטמי, הרבה יותר חומר פעיל נספג כאשר הטיפול ניתן דרך הפה.

על-בסיס הממצאים משני מחקרים אקראיים השוו החוקרים את בטיחות הטיפול (927 חולים) ואת יעילות הטיפול (909 חולים) ב- Diclofenac מקומי ופומי בחולים עם כאב כרוני על-רקע אוסטיאוארתריטיס.

החוקרים מצאו שיעור נמוך יותר משמעותית של תופעות לוואי במערכת העיכול (25.2% לעומת 39.0%, p<0.001) ותופעות לוואי קרדיווסקולאריות (1.5% לעומת 3.7%, p=0.037) עם טיפול בתכשיר מקומי בהשוואה לטיפול פומי, אם כי יובש בעור באתר המריחה היה נפוץ יותר משמעותית (24.3% לעומת 1.9%, p<0.001).

מהערכה כללית של המטופל והערכת מדדי הכאב והתפקוד הגופני לפי מדד WOMAC (Western Ontario and McMaster University Arthritis) עולה כי היעילות של טיפול מקומי ופומי ב- Diclofenac היא דומה.

מניתוח הטיפול המקומי ב- Diclofenac במחקרים קליניים בשלב 3 (911 חולים שטופלו במשך 4-12 שבועות) ומחקר בתווית פתוחה (793 חולים; 463 טופלו למשך לפחות 6 חודשים) עולה כי תופעות לוואי באתר הטיפול המקומי היו תופעות הלוואי הנפוצות ביותר, וכללו יובש של העור (32%), דלקת עור במגע (Contact Dermatitis) המתאפיינת באודם ואינדורציה של העור (9%), דלקת עור במגע עם שלפוחיות (2%) וגרד (4%).

תופעות לוואי אחרות שהיו נפוצות יותר עם טיפול מקומי ב- Diclofenac בהשוואה לפלסבו כללו עצירות (3% לעומת פחות מ-1%), שלשולים (4% לעומת 2%), דיספפסיה (8% לעומת 4%), בחילות (4% לעומת 1%), גזים (4% לעומת פחות מ-1%), כאב בטן (6% לעומת 3%) ובצקות (3% לעומת 0%).

ACR 2010 Annual Meeting: Abstracts 954 and 955

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|22/10/2024

מטרת הסקירה שפורסמה ב-Orthopedic Research and Reviews היתה להציג אסטרטגיות טיפוליות בפריקות של המפרק האקרומיוקלוויקולרי (ACJ) ולהאיר טעויות ומכשולים בתהליך האבחנה ובבחירת הטיפול. ד”ר אבי פנסקי משתף את הסקירה ומוסיף מהערותיו.

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|15/10/2024

נוירומה על שם מורטון פירושה הגדלה שפירה של העצב הנמצא בדרך כלל בין עצמות המסרק 3-4 בכף הרגל. מטרת מאמר זה הייתה להעריך מהי היעילות של הזרקת סטירואידים במורטון נוירומה, ולבחון מהי היעילות של הטיפול הכירורגי על פי סקירת ספרות בהתאם לכללי קוקריין. ד”ר אבי פנסקי משתף את המאמר ומוסיף מהערותיו.

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|29/08/2024

מאמר חדש שפורסם ב-NEJM Evidence קורא תיגר על התפיסה המקובלת המתמקדת בטיפול כירורגי לפציעות תלישה של גידי ההמסטירינגס המקורבים. ד”ר פנסקי משתף את המאמר, ומוסיף מהערותיו.

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|13/08/2024

צליעה בילדים היא סיבה שכיחה לפנייה לחדרי מיון, והאבחנה המבדלת במקרים אלו רחבה למדי: הסיבה עשויה להיות מולדת, דלקתית, זיהומית, חבלתית, נאופלסטית ואידיופאתית. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-Pediatrics in Review הסוקר את שיטות האבחון השונות, ומוסיף מהערותיו.

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|04/08/2024

מטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה (Immobilization) של גפה תחתונה בשל חבלה, נמצאים בדרגת סיכון גבוהה ללקות בפקקת וורידית סימפטומטית (Symptomatic venous thromboembolism – SVTE).
טיפול נוגד קרישה מוריד משמעותית את הסיכון ללקות ב SVTE. אין עדיין קונצנזוס לגבי במי מהמטופלים מומלץ טיפול כזה. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-LANCET שמציע שינוי בנוהל הקיים בטיפול בנוגדי קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע  גפה תחתונה בשל טראומה – השימוש בדירוג TRIP(cast), המאפשר טיפול באוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה בלבד.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן