מחקר חדש במתגייסים לצבא פינלנד, במהלך התקופה שבין 1970 ו-1990, בחן את שכיחות ותוצאות ארוכות טווח של שברי עייפות (Fatigue Fracture) בצוואר הירך .

מבין 106 מקרים שאובחנו, עקבו החוקרים אחר 66 חולים עם 70 שברים, למשך תקופה של 18.3 שנים בממוצע (11-32). הרשומות הרפואיות המקוריות וצילומי הרנטגן נבדקו, ביחד עם נתונים מהמעקב הגופני והרדיולוגי, לזיהוי עדות לגורמי סיכון לפציעות. התפתחות AVN (Avascular Necrosis) ואוסטוארתריטיס נקבעה על-פי צילומי הרנטגן ובדיקות MRI במהלך תקופת המעקב.

החוקרים בחנו את השפעות ההוראות החדשות של הצבא משנת 1986, בנוגע לטיפול בכאב ירך. הגישה המניעתית (1986) שיפרה את המודעות והעלתה את שכיחות האבחנה מ-13.2 ל-100,000 שנות-שירות (1970 עד 1986) לשיעור של 53.2 ל-100,000 (1987 עד 1990). לא זוהו מקרים של התקה של השבר או AVN של ראש הפמור, או סיבוכים נלווים. בבדיקות MRI, לא מצאו החוקרים הבדל במדדי מרווח החלל המפרקי בירך בתום תקופת המעקב. מדד Harris Hip Score הממוצע עמד על 97 (70-100), ומדד Visual Analog Scale עמד על 5.85 מ”מ (0-44).

טיפולים לא-כירורגיים, כולל הימנעות או הורדת נשיאת משקל, הובילו לתוצאות טובות בטווח הקצר ובטווח הארוך. שברי עייפות של צוואר הירך אינם מגבירים את הסיכון ל-AVN או להתפתחות אוסטוארתריטיס של הירך.

Journal of Bone and Joint Surgery – British Volume, Vol 88-B, Issue 12, 1574-1579