המחקר הראה כי אחוזי המשך טיפול ב-RA במשך שנה היו נמוכים יותר לעומת הדיווח ממחקרים קלינים, מדווחים החוקרים בגיליון ספטמבר של Annals of the Rheumatic Diseases.

מעט ידוע על אחוזי הפסקת טיפול לטווח ארוך של תרופות ביולוגיות חדשות בחולי RA אשר נכשלו בטיפול במטוטרקסט. החוקרים השוו אחוזי הפסקת טיפול בקרב חולים שקיבלו לאחרונה תרופה ביולוגית לאלו שקיבלו טיפול DMARD שהוחלף לאחר כישלון.

החוקרים השוו 511 חולים שטופלו ב-etanercept, כ-344 שטופלו ב-infliximab, כ-70 שטופלו ב-anakinra ו-500 נבדי ביקורת.

לאחר 12 חודשים, אחוזי הפסקות טיפול היו 68.8% לחולים עם etanercept ו-65.4% לאלו עם infliximab, לא הבדל משמעותי סטטיסטית. המשכות טיפול עם anakinra היו נמוכים משמעותית, כ-59%.

החוקרים מצאו כי חולים שטופלו ב-DMARD יחד עם תרופה ביולוגית היו בסבירות גבוהה יותר להמשיך את הטיפול לעומת אלו שטופלו בתרופוה ביולוגית בלבד. לאחר התאמה לגורמי סיכון אחרים, החוקרים מצאו כי חולים עם infliximab לבד היו בסבירות גבוהה כמעט פי 2 להפסיק טיפול לעומת אלו עם infliximab ומטוטרקסט, בעוד שאלו שלקחו etanercept בלבד היו בסבירות של 30% להסיק טיפול לעומת אלו שלקחו etanercept ו-DMARD.

אלו שקיבלו תרופות ביולוגיות היו חולים במחלה חמורה יותר, וכן סבלו יותר מכשלונות DMARD. בכדי לשפר את ההשוואה בין שתי הקבוצות, בדקו החוקרים תת קבוצה של 48 נבדקי ביקורת שהיו בסבירות גבוהה יותר לקבל תרופות ביולוגיות בשל מחלה חמורה יותר.

האנליזה הראתה כי אלו שלקחו תרופות ביולוגיות היו בסבירות גבוהה יותר להמשיך טיפול לעומת אלו על leflunomide  (ארבה) או leflunomide/methotrexate. לאחר התאמה לגורמי סיכון שונים להפסקת טיפול, מצאו החוקרים כי אלו שקיבלו DMARDs היו בסבירות של 70%להפסיק טיפול בתוך שנה לעומת אלו שקיבלו infliximab או etanercept.

גורם הסיכון המשמעותי ביותר להפסקת טיפול היה מספר גבוה של כשלונות טיפול קודמים.

החוקרים סיכמו כי הממצאים מראים כי שילוב etanercept או infliximab עם DMARDs נותן אחוזים גבוהים יותר של המשך טיפול. עם זאת, המידע על שילוב עם leflunomide דורש אישור נוסף במחקרים.

Ann Rheum Dis 2005;64:1274-1279

לידיעה במדסקייפ

<!–

–>