חולי דלקת מפרקים נמצאים בסבירות גבוהה יותר להמשיך טיפול בתרופות ביולוגיות כשהן נרשמות יחד עם DMARD (מתוך Ann Rheum Dis)

חולים עם דלקת מפרקים שגרונתית (RA) חמורה נמצאים בסבירות גבוהה יותר להמשיך טיפול עם תרופה ביולוגית כשהיא נרשמת יחד עם תרופה אנטי ראומטית (DMARD).

המחקר הראה כי אחוזי המשך טיפול ב-RA במשך שנה היו נמוכים יותר לעומת הדיווח ממחקרים קלינים, מדווחים החוקרים בגיליון ספטמבר של Annals of the Rheumatic Diseases.

מעט ידוע על אחוזי הפסקת טיפול לטווח ארוך של תרופות ביולוגיות חדשות בחולי RA אשר נכשלו בטיפול במטוטרקסט. החוקרים השוו אחוזי הפסקת טיפול בקרב חולים שקיבלו לאחרונה תרופה ביולוגית לאלו שקיבלו טיפול DMARD שהוחלף לאחר כישלון.

החוקרים השוו 511 חולים שטופלו ב-etanercept, כ-344 שטופלו ב-infliximab, כ-70 שטופלו ב-anakinra ו-500 נבדי ביקורת.

לאחר 12 חודשים, אחוזי הפסקות טיפול היו 68.8% לחולים עם etanercept ו-65.4% לאלו עם infliximab, לא הבדל משמעותי סטטיסטית. המשכות טיפול עם anakinra היו נמוכים משמעותית, כ-59%.

החוקרים מצאו כי חולים שטופלו ב-DMARD יחד עם תרופה ביולוגית היו בסבירות גבוהה יותר להמשיך את הטיפול לעומת אלו שטופלו בתרופוה ביולוגית בלבד. לאחר התאמה לגורמי סיכון אחרים, החוקרים מצאו כי חולים עם infliximab לבד היו בסבירות גבוהה כמעט פי 2 להפסיק טיפול לעומת אלו עם infliximab ומטוטרקסט, בעוד שאלו שלקחו etanercept בלבד היו בסבירות של 30% להסיק טיפול לעומת אלו שלקחו etanercept ו-DMARD.

אלו שקיבלו תרופות ביולוגיות היו חולים במחלה חמורה יותר, וכן סבלו יותר מכשלונות DMARD. בכדי לשפר את ההשוואה בין שתי הקבוצות, בדקו החוקרים תת קבוצה של 48 נבדקי ביקורת שהיו בסבירות גבוהה יותר לקבל תרופות ביולוגיות בשל מחלה חמורה יותר.

האנליזה הראתה כי אלו שלקחו תרופות ביולוגיות היו בסבירות גבוהה יותר להמשיך טיפול לעומת אלו על leflunomide  (ארבה) או leflunomide/methotrexate. לאחר התאמה לגורמי סיכון שונים להפסקת טיפול, מצאו החוקרים כי אלו שקיבלו DMARDs היו בסבירות של 70%להפסיק טיפול בתוך שנה לעומת אלו שקיבלו infliximab או etanercept.

גורם הסיכון המשמעותי ביותר להפסקת טיפול היה מספר גבוה של כשלונות טיפול קודמים.

החוקרים סיכמו כי הממצאים מראים כי שילוב etanercept או infliximab עם DMARDs נותן אחוזים גבוהים יותר של המשך טיפול. עם זאת, המידע על שילוב עם leflunomide דורש אישור נוסף במחקרים.

Ann Rheum Dis 2005;64:1274-1279

לידיעה במדסקייפ

<!–


–>

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

הגישה המקובלת בטיפול בפציעות במפרק אקרומיוקלויקולרי (Orthop Res Rev) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|22/10/2024

מטרת הסקירה שפורסמה ב-Orthopedic Research and Reviews היתה להציג אסטרטגיות טיפוליות בפריקות של המפרק האקרומיוקלוויקולרי (ACJ) ולהאיר טעויות ומכשולים בתהליך האבחנה ובבחירת הטיפול. ד”ר אבי פנסקי משתף את הסקירה ומוסיף מהערותיו.

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

אפשרויות טיפול בנוירומה על שם מורטון (Am Fam Physician) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|15/10/2024

נוירומה על שם מורטון פירושה הגדלה שפירה של העצב הנמצא בדרך כלל בין עצמות המסרק 3-4 בכף הרגל. מטרת מאמר זה הייתה להעריך מהי היעילות של הזרקת סטירואידים במורטון נוירומה, ולבחון מהי היעילות של הטיפול הכירורגי על פי סקירת ספרות בהתאם לכללי קוקריין. ד”ר אבי פנסקי משתף את המאמר ומוסיף מהערותיו.

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול ניתוחי לעומת טיפול שמרני בתלישות של גידי המסטרינגס מקורבים (NEJM Evid) – והערות ד”ר פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|29/08/2024

מאמר חדש שפורסם ב-NEJM Evidence קורא תיגר על התפיסה המקובלת המתמקדת בטיפול כירורגי לפציעות תלישה של גידי ההמסטירינגס המקורבים. ד”ר פנסקי משתף את המאמר, ומוסיף מהערותיו.

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

צליעה בילדים (Pediatr Rev) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|13/08/2024

צליעה בילדים היא סיבה שכיחה לפנייה לחדרי מיון, והאבחנה המבדלת במקרים אלו רחבה למדי: הסיבה עשויה להיות מולדת, דלקתית, זיהומית, חבלתית, נאופלסטית ואידיופאתית. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-Pediatrics in Review הסוקר את שיטות האבחון השונות, ומוסיף מהערותיו.

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

טיפול נוגד קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה בגפה תחתונה (Lancet) – והערות ד”ר אבי פנסקי, עורך אורתופדיה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|04/08/2024

מטופלים בהם בוצע קיבוע ללא תנועה (Immobilization) של גפה תחתונה בשל חבלה, נמצאים בדרגת סיכון גבוהה ללקות בפקקת וורידית סימפטומטית (Symptomatic venous thromboembolism – SVTE).
טיפול נוגד קרישה מוריד משמעותית את הסיכון ללקות ב SVTE. אין עדיין קונצנזוס לגבי במי מהמטופלים מומלץ טיפול כזה. ד”ר פנסקי משתף מאמר מ-LANCET שמציע שינוי בנוהל הקיים בטיפול בנוגדי קרישה במטופלים בהם בוצע קיבוע  גפה תחתונה בשל טראומה – השימוש בדירוג TRIP(cast), המאפשר טיפול באוכלוסייה הנמצאת בסיכון גבוה בלבד.

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן