מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Frontiers in Endocrinology עולה כי אין הבדל משמעותי בסיכון לשבר אוסטיאופורוטי מג’ורי בין טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין מעכבי DPP-4.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת מסוג 2 מלווה בסיכון מוגבר לשברים. אין עדויות רבות באשר להשפעות אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 על הסיכון לשברים בחולים אלו. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי מג’ורי עם הטיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, בהשוואה למעכבי DPP-4 הניתנים כתוספת לטיפול במטפורמין.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתוני רשומות רפואיות בדנמרק. על-סמך ניפוקי תרופות בבתי מרקחת הם זיהו את החולים שקיבלו טיפול משולב במטפורמין עם אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 או מעכבי DPP-4 בין 2007 ועד 2018. הם התאימו בין המטופלים ביחס 1:1 לפי גיל, מין ותאריך אינדקס.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי מג’ורי, שהוגדר כשבר ירך, חוליה, הומרוס או אמה.
מדגם המחקר כלל 42,816 חולים שקיבלו טיפול משולב ולאחר התאמה, 32,266 חולים נכללו בניתוח הנתונים (16,133 בכל קבוצה). חציון משך המעקב עמד על 642 ימים אחר מטופלים באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ועל 529 ימים אחר מטופלים במעכבי DPP-4.
מניתוח הנתונים עולה כי הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי מג’ורי לא היה שונה משמעותית בין טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין טיפול במעכבי DPP-4 (יחס סיכון של 0.89, רווח בר-סמך 95% של 0.76-1.05). יחס הסיכון נותר ללא שינוי במודל מתוקן במלואו (יחס סיכון של 0.86, רווח בר-סמך 95% של 0.73-1.03).
כאשר החוקרים התמקדו בשברי ירך, הם מצאו כי הסיכון היה נמוך יותר עם אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 (יחס סיכון של 0.68, רווח בר-סמך 95% של 0.49-0.96).
הסיכון לשברים היה נמוך יותר בקרב מטופלים באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 כאשר החוקרים בחנו מינונים יומיים גבוהים יותר של התרופות, כאשר התירו המשך מעקב לאחר החלפת טיפול תרופתי ובהערכת שברי ירך באופן ספציפי.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים מסכמים וכותבים כי בכל הנוגע לסיכון לשברים, אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 בטוחים לשימוש.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!