ההשפעה המגנה של טיפול בסטטינים על בריאות העצם אשר הודגמה בחלק מהמחקרים הקודמים עשויה להיות תלוית-מינון, כאשר למרות שטיפול במינון נמוך מלווה בסיכון מופחת לאוסטיאופורוזיס, מינונים גבוהים נקשרו עם סיכון מוגבר למחלת העצם, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות קרוב ל-8 מיליון מטופלים באוסטריה מתחת לגיל 90 שנים, בין ינואר 2006 ועד דצמבר 2007. הם זיהו 353,502 מטופלים אשר נטלו אחת מבין שבע תרופות ממשפחת סטטינים, למשך לפחות שנה אחת. מבין אלו, 11,701 משתתפים (1,765 גברים, 9,936 נשים) אובחנו עם אוסטיאופורוזיס.

החוקרים ערכו השוואה בין חולים עם אבחנה של אוסטיאופורוזיס ובין ביקורות שכללו כ-7.5 מיליון משתתפים שלא נטלו טיפול בסטטינים. מבין אלו, 68,699 אובחנו עם אוסטיאופורוזיס, כולל 10,410 גברים ו-58,289 נשים.

הטיפול בסטטינים לווה בעליה של למעלה מפי שלוש בסיכון לאוסטיאופורוזיס, בהשוואה למשתתפים שלא נטלו סטטינים (יחס סיכויים של 3.62, p<0.01). עם זאת, טיפול בסטטינים במינון נמוך (0-10 מ”ג ביום) לווה בסיכון מופחת לאוסטיאופורוזיס.

ההשפעות היו דומות עם תרופות שונות, כולל Lovastatin (יחס סיכויים של 0.39, p<0.05), Pravastatin (יחס סיכויים של 0.68, p<0.01), Simvastatin (יחס סיכויים של 0.70, p<0.01) ו-Rosuvastatin (יחס סיכויים של 0.69, p<0.01).

עם זאת, הסיכון לאוסטיאופורוזיס היה מוגבר בקרב אלו שנטלו מינונים גבוהים יותר של סטטינים, אשר הוגדרו כ-Simvastatin במינון 40 מ”ג (יחס סיכויים של 1.64, p<0.01) ומעל 20 מ”ג של Atorvastatin (יחס סיכויים של 1.78, p<0.01) ו-Rosuvastatin (יחס סיכויים של 2.04, p<0.01), בהשוואה לביקורות.

החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון שהצביע על החשיבות של חומרים ומינונים שונים של סטטינים בכל הנוגע לסיכון לאוסטיאופורוזיס.

Ann Rheum Dis. Published online September 26, 2019

לידיעה במדסקייפ