כפות רגליים שטוחות גמישות בילדים (Pediatric flexible flatfeet PFF), הן ממצא שכיח בילדים. מניחים כי זו סיבת הפנייה הנפוצה ביותר למרפאה לאורטופדית ילדים. בקרב הרופאים יש הסבורים כי כף רגל שטוחה גמישה היא ממצא נורמלי, בעוד אחרים מאמינים, כי לפחות בחלק מהמקרים PFF עלול לגרום לתלונות מרובות הקשורות לכף הרגל והקרסול ומחייבות טיפול. בחלק מהמחקרים נטען כי PFF עלול לגרום לפגיעה בתפקוד בעד 63% מהילדים בהם הוא קיים. טוענים כי PFF יכול להוביל להתעייפות מוקדמת של השרירים, לאי יציבות של כף הרגל והקרסול ולהתפתחות שינויים ניווניים בסחוס במפרקי הקרסול וכף הרגל.

עדיין לא ברור מדוע תלונות הנעוצות ב PFF מתעוררות רק בחלק מהילדים בהם ממצא זה קיים.

עוד יש לציין, כי במרבית המחקרים נמצא, כי ההורים מודאגים הרבה יותר מהילדים מכפות הרגליים השטוחות של הילד, ולרוב הם היוזמים את הפנייה לייעוץ האורטופדי.

מטרות המחקר היו לבדוק האמנם בילדים הלוקים בכפות ב PFF קיימת פגיעה באיכות החיים 

שיטות: במחקר נכללו ילדים בגילאים 8-15 שנים, אשר בבדיקתם כפות רגליים במנח רגיל או כפות רגליים שטוחות גמישות. לא נכללו ילדים הלוקים במחלות נוירולוגיות, מחלות עצם או מפרק. כמו כן הוצאו מהמחקר ילדים המשתמשים במדרסים.

להגדרת מבנה כף הרגל נעזרו בניתוח תנועה תלת מימדי, מדידות של כף הרגל, מדידת לחצים בפלטת דריכה והדמיית MRI במנח המחקה נשיאת משקל.

הערכת תלונות הילדים וההורים וכן פגיעה בתפקוד ואיכות החיים בוצעו על סמך שאלונים מקובלים.

תוצאות: 95 ילדים נכללו במחקר, 48 סווגו כבעלי כפות רגליים שטוחות גמישות ו 47 בעלי כפות רגליים במנח רגיל. מבחינה דמוגרפית ומבחינת גיל לא היה הבדל בין הקבוצות, אך בעוד שבקבוצה בה מבנה הרגליים היה רגיל הבנים היוו רוב (פי 2 מהבנות) בקבוצת הPFF מספר הבנות היה גבוה יותר ממספר הבנים (פי 1.5). בניתוח השאלונים השונים, נראה היה כי ההורים לילדים בעלי PFF, היו מודאגים יותר מאשר הילדים עצמם מהשפעת כפות הרגליים השטוחות על תפקודם ואיכות חייהם. בהשוואת תוצאות השאלונים שונים נראה, כי איכות חייהם של בעלי PFF במדדים שנבדקו, אכן נמוכה יותר מזו של בעלי כפות הרגליים ה”רגילות”. ממצא זה בלט בעיקר בתחום הגופני (לעומת התחום החברתי או הרגשי למשל)

דיון: PFF הוא נושא שנוי במחלוקת. אין הסכמה לגבי הגדרתו, אין אחידות דעים לגבי ההתוויות לטיפול ולגבי סוג הטיפול הרצוי. ברור כי בילדים הלוקים בכף רגל שטוחה גמישה, מבנה כף הרגל ותפקודה שונים מכף רגל בעלת מבנה רגיל, אך הקשר בין שוני זה התפתחות תלונות אינו ברור. 

הממצא לפיו ההורים מתייחסים בחומרה רבה יותר לPFF מאשר הילד עצמו חשוב. בהתאם לכך, בעת נטילת ההיסטוריה הרפואית יש להאזין היטב לילד ולהתייחס בעיקר לתלונותיו שלו. 

יש להדגיש כי טווח תוצאות השאלונים של ילדי PFF נע בתחום רחב מאד, החל מנורמלי לחלוטין עד לפגיעה משמעותית ביותר באיכות החיים. ממצא זה מעיד על השונות הרבה בתלונות ילדים הלוקים ב PFF ומקשה על פיתוח פרוטוקולים של תוכניות טיפול.

עוד מצביעים החוקרים על הצורך להעריך את השפעת PFF לא על סמך מציאות תלונות בלבד, כיוון שמצב זה אינו שחור או לבן. יש להעריך את השפעת PFF בתחום הגופני פיזיקלי אך גם בתחומים נוספים הנכללים בשאלון (חברתי, רגשי וכן הלאה). 

מסקנות: למרות שהורים אמנם נוטים להחמיר בהשפעת PFF על בריאות ילדיהם, איכות חייהם של ילדים הלוקים ב PFF אכן פגועה יחסית לילדים בעלי מבנה רגל “נורמלי”. למרות זאת , אין די באבחנה של PFF לתכנן טיפול, יש להתחשב בפרופיל התלונות ואיכות חייו של הילד הקשורה ל PFF. 

Kothari A. Stebbins J. Zavtsky AB. Theologis T. health related quality of life in children with flexible flatfeet: a cross sectional study. J Child Orthop. 2014 Dec;8(6):489-9

הערות העורך: מגבלות רבות למאמר הנ”ל מבית היוצר של חוקרים מאוקספורד. בכל אופן המחקר מפנה את תשומת ליבנו לנושא כאוב באורטופדית ילדים. אני נתקל במגוון של גישות הן של מטפלים והן של הורים. החל ממקרים בהם לכל תינוק בגיל שנה וחצי מותאם מדרס פלסטי ל”תיקון” כף רגל שטוחה גמישה (ממצא למעשה תקין בגיל זה), ועד להתעלמות מוחלטת מכף רגל שטוחה, מהנימוק שבעמידה על קצות אצבעות מופיעה קשת.

יפה עשו החוקרים שכיוונו לנטילת היסטוריה רפואית קפדנית מהילד עצמו, והדגישו את הצורך לברר תחומי מגבלות נוספים מעבר לכאב, שחיקת נעליים או התעייפות. כך למשל ילד הנמנע מהשתתפות בפעילות ספורט, או טיולים בתנועת נוער, נפגע גם מבחינה חברתית, ויתכן שגם מבחינה זו יש לשקול התערבות טיפולית.