דימום בויטראוס הינו מצב נפוץ ובעל מאפיינים קליניים שונים וגורמים שונים. הדימום מוגדר כדם הנמצא במרווח בין קפסולת העדשה האחורית ופני שטח הרטינה. השכיחות של מצב זה מוערכת כ-7 מקרים פר 100,000 אנשים כל שנה.

יש גורמים רבים לדימום בויטראוס והאטיולוגיה לא תמיד נגלית לעין. הגורמים הכי נפוצים כוללים : רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית, ניתוק של הויטראוס עם או ללא שברים ברטינה וטראומה. גורמים פחות נפוצים כוללים : מחלה חסימתית של כלי הדם, מקרו אנוריזמות עורקיות ברטינה, המוגלובינופתיות, ניוון מקולרי הקשור לגיל (AMD), גידול תוך אוקולרי ועוד.

היסטוריה ובדיקה יסודית הם קריטיים בכדי לזהות את הגורמים למצב זה. רוב הגורמים דורשים טיפול בכדי להימנע מאיבוד הראייה. ההיסטוריה הטבעית תלויה בגורם הנמצא בבסיס הבעיה והיא בדרך טובה יותר בעיניים ללא מחלות אחרות. הטיפול מכוון לגורם, כגון פוטוקואגולציה בעזרת לייזר לרטינופתיה סוכרתית או לשברים ברטינה.

לעיתים, הדימום לא נפסק לבד ויש צורך בניתוח של הסרת הויטראוס. התפתחויות חדשות של טכניקות הניתוח של הויטראוס והרטינה ושל חומרים פרמקולוגיים הם ברי יישום בטיפול בדימום בויטראוס ויכולים להשפיע על האינדיקציות המתפתחות של התערבות ניתוחית. מה גם שאסטרטגיות חדשות לטיפול בדימום בויטראוס, כגון חומרים פרמקולוגים להמסת הויטראוס, יכולות להיות בעלי חשיבות בעתיד.

לידיעה במדסקייפ