מודל חדש למשטר בדיקות סקר אינדיבידואליות לרטינופתיה בחולים עם סוכרת מסוג 1 עשוי להביא להפחתת תדירות בדיקות העיניים, ללא עיכוב באבחנת מחלה מסכנת-ראיה, עם חסכון אפשרי של כמיליארד דולרים בארצות הברית במהלך עשרים השנים הקרובות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת New England Journal of Medicine.

החוקרים התבססו על צילומי רשתית ממחקר DCCT/EDIC במטרה לפתח בסיס לתדירות בדיקות סקר לרטינופתיה. הם יצרו מודל ששימש להערכת הסבירות להתקדמות לרטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית או בצקת מקולארית בעלת משמעות קלינית בחולים עם רטינופתיה בדרגה משתנה (ללא רטינופתיה או דרגה קלה, בינונית או חמורה של רטינופתיה סוכרתית לא-פרוליפרטיבית).  המודלים כללו גורמי סיכון מוכרים להתקדמות רטינופתיה.

בסיכומו של דבר, הסיכוי להתקדמות לרטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית או בצקת מקולארית בעלת משמעות קלינית היה מוגבל לכ-5% בין בדיקות רשתית במרווח של ארבע שנים באלו ללא רטינופתיה, 3 שנים באלו עם רטינופתיה קלה, 6 חודשים באלו עם רטינופתיה מתונה ו-3 חודשים באלו אם רטינופתיה לא-פרוליפרטיבית בדרגה חמורה.

הסיכון להתקדמות היה קשור באופן הדוק עם ריכוז המוגלובין מסוכרר ממוצע. הסיכון להתקדמות מהעדר רטינופתיה לרטינופתיה פרוליפרטיבית או בצקת מקולארית בעלת משמעות קלינית עמד על 1% במהלך חמש שנים בחולים עם המוגלובין מסוכרר של מעל 6%, בהשוואה ל-4.3% במהלך שלוש שנים באלו עם המוגלובין מסוכרר של 10%. במהלך למעלה מעשרים שנים, תדירות בדיקות עיניים הייתה נמוכה ב-58% עם המודל הנ”ל, בהשוואה לבדיקות שנתיות שגרתיות, עם חסכון ניכר בהוצאות הרפואיות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי המודל מסייע בקביעת משטר פרטני לבדיקות סקר לזיהוי רטינופתיה על-בסיס המצב העיני וריכוז המוגלובין מסוכרר של המטופל, עם הפחתת תדירות בדיקות עיניות ללא עיכוב באבחנת מחלה משמעותית קלינית.

N Engl J Med. 2017:376;1507-1516

לידיעה במדסקייפ