בקרב מטופלים מבוגרים עם היסטוריה של ממאירות בילדות, טיפול ב- Dexrazoxaneהדגים השפעה מגנה על הלב קרוב ל-20 שנים לאחר חשיפה לאנתרציקלינים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
ברקע למסבירים החוקרים כי עבור מטופלים ששרדו ממאירות בילדות וטופלו ב-Doxorubicin, טיפול ב- Dexrazoxane הדגים השפעה מגנה על הלב לאורך לפחות חמש שנים. עם זאת, בהעדר נתונים ארוכי-טווח הם ביקשו לבחון את התוצאות לאחר קרוב לשני עשורים.
החוקרים התבססו על נתוני Children’s Oncology Group ו-Dana Farber Cancer Institutes’ Childhood Acute Lymphoblastic Leukemia Consortium ובחנו נתונים מארבעה מחקרים אקראיים של ילדים עם לויקמיה לימפובלסטית אקוטית או מחלת הודג’קין, אשר טופלו ב-Doxorubicin עם או ללא Dexrazoxane, כמו גם נתונים ממחקר לא-אקראי של חולים עם אוסטיאוסרקומה שכולם קיבלו Doxorubicin עם Dexrazoxane. המינונים המצטברים של Doxorubicin נעו בין 100 ועד 600 מ”ג/מ2 בחמשת המחקרים הללו ו- Dexrazoxaneניתן באופן קבוע ביחס 10 מ”ג/מ2 כבולוס תוך-ורידי לפני Doxorubicin.
התפקוד הלבבי נבחן באופן פרוספקטיבי בקרב החולים ששרדו ממחקרים אלו, כמו גם בקבוצה תואמת של מטופלים ששרדו אוסטיאוסרקומה וטופלו ב-Doxorubicin ללא Dexrazoxane.
מדגם המחקר כלל 195 משתתפים שעברו הערכה לאחר 18.7 שנים מאבחנת ממאירות, 51% מהם טופלו ב- Dexrazoxanעם מינון מצטבר של 297 מ”ג/מ2.
מתן Dexrazoxane לוו בשיעור התקצרות חדר שמאל טוב יותר של חדר שמאל (הבדל אבסולוטי של 1.4%, רווח בר-סמך 95% של 0.3-2.5) ומקטע פליטה טוב יותר (הבדל אבסולוטי של 1.6%, רווח בר-סמך 95% של 0.0-3.2) ומתח שריר לב נמוך יותר לריכוז BNP (6.7- פיקוגרם/מ”ל, רווח בר-סמך 95% של 10.6 עד 2.8-).
הטיפול ב- Dexrazoxane לווה בסיכון נמוך יותר לתפקוד ירוד של חדר שמאל (שיעור התקצרות קטן מ-30% או מקטע פליטה קטן מ-50%; יחס סיכויים של 0.24, רווח בר-סמך 95% של 0.07-0.81).
ההשפעה המגנה של Dexrazoxane תועדה בעיקר באלו שטפלו במינוני Doxorubicin מצטברים של 250 מ”גמ2 ומעלה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהגנה הלבבית ארוכת-טווח של טיפול ב- Dexrazoxane במבוגרים ששרדו ממאירות בילדות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!