בנשים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס ו/או נוגדנים כנגד Thyroid Peroxidase תועד סיכוי גבוה יותר להתפתחות תת-פעילות גלויה של בלוטת התריס לאורך העשורים הבאים, בהשוואה לאלו עם תפקודי תריס תקינים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי בחן את ההתקדמות לאורך זמן לתת-פעילות גלויה של בלוטת התריס לאחר זיהוי הפרעה בתפקודי התריס בהיריון מוקדם. החוקרים זיהו נשים הרות שהשלימו מדידות רמות TSH ו-Free Thyroxine שנמדדו לפני שבוע 20 להיריון בדאלאס בין 2000 ו-2003.

המדגם כלל 718 חולים (גיל ממוצע של 25.8-27.5 שנים), מהם 108 עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, 455 עם נוגדנים כנגד TPO ו-155 עם שתי ההפרעות הנ”ל. בתת-ניתוח הותאמו 118 נשים עם הפרעות בבלוטת התריס לפני הלידה למספר דומה של ביקורות ללא הפרעות דומות.

התוצא העיקרי היה היארעות מצטברת של תת-פעילות גלויה של בלוטת התריס.

לאורך חציון מעקב של כ-21 שנים, 33.1% מהנשים חוו התקדמות לתת-פעילות גלויה של בלוטת התריס.

שיעורי ההתקדמות עמדו על 25% מאלו עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, 28.4% מאלו עם נוגדנים כנגד TPO ו-52.9% מאלו עם שתי ההפרעות הללו (p<0.001).

בניתוח המותאם, בנשים עם הפרעות בבלוטת התריס לפני הלידה תועד סיכון גבוה כמעט פי שלושה להתקדמות לתת-פעילות גלויה של בלוטת התריס, בהשוואה לביקורות תואמות (28.8% לעומת 10.2%, P<0.001) והן עשו זאת מוקדם יותר (לאחר 10.7 שנים לעומת 15.5 שנים, בהתאמה).

החוקרים מסכמים וכותבים כי זיהוי נשים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס או נוגדנים כנגד TPO במהלך היריון עשוי לסייע בזיהוי הנשים בסיכון גבוה לתת-פעילות גלויה של בלוטת התריס בטווח הארוך, ללא תלות ברמת הסיכון באוכלוסייה הכללית.

Am J Ob Gynecol, May 27, 2026

לידיעה במדסקייפ