מתוצאות מחקר חדש עולה כי Monlunabant, אגוניסט הפוך חדש לקולטן CB1R (או Cannabinoid Receptor 1), הוביל לירידה משמעותית במשקל הגוף לעומת פלסבו בחולים עם השמנה ותסמונת מטבולית לאורך 16 שבועות; עם זאת, אירועים חריגים תלויי-מינון הובילו לשיעורים גבוהים של הפסקת הטיפול, כך מדווחים החוקרים במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אגוניסט הפוך לקולטן CB1R הראה תחילה תוצאות מבטיחות בטיפול בהשמנה, אך תרופות מדור-ראשון, דוגמת Rimonabant הוצאו משימוש בשל תופעות לוואי נוירו-פסיכיאטריות חמורות. כעת הם השלימו מחקר בשלב 2a בקנדה להערכת היעילות והבטיחות של Monlunabant, אגוניסט הפוך ל-CB1R מדור שני, לו יכולת מוגבלת יותר לחדור למוח.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 242 משתתפים (גיל ממוצע של 53.5 שנים, 69% נשים, מדד מסת גוף ממוצע של 39.7) עם השמנת-יתר ותסמונת מטבולית, לקבלת Monlunabant במינון 10 מ”ג (61 משתתפים), 20 מ”ג (60 משתתפים), 50 מ”ג (60 משתתפים), או פלסבו (61 משתתפים), אשר ניתנו פעם ביום למשך 16 שבועות.
התוצא העיקרי היה השינוי הממוצע במשקל הגוף מתחילת המחקר עד לאחר 16 שבועות. תוצאי הסיום המשניים כללו את השינוי הממוצע באחוז המשקל, היקף מותניים, פרופיל שומנים וסמני איזון סוכר (המוגלובין מסוכרר, אינסולין ו-C-peptide). תוצאי בטיחות כללו אירועים חריגים, אירועים חריגים חמורים, אירועים חריגים בעלי עניין, הפסקת טיפול בשל אירועים חריגים, אובדנות, דיכאון, חרדה וסימנים חיוניים.
לאחר 16 שבועות, בקרב מטופלים ב- Monlunabantתועדה ירידה גדולה יותר משמעותית במשקל הגוף לעומת פלסבו: הבדל ממוצע ריבועים פחותים של 6.4- ק”ג עם טיפול במינון של 10 מ”ג, 6.9- ק”ג עם טיפול במינון 20 מ”ג ו-8- ק”ג עם טיפול במינון של 50 מ”ג (p<0.0001 בכל המקרים).
מתן Monlunabant הוביל גם לירידה משמעותית בהיקף מותניים ממוצע לעומת פלסבו (ממוצע ריבועים פחותים של 3.8- ל-5.4- ס”מ). עוד דווח על ירידה קטנה אך משמעותית בהמוגלובין מסוכרר בכל קבוצות הטיפול ב- Monlunabantלעומת פלסבו (ממוצע ריבועים פחותים של 0.16%- עד 0.17%-).
אירועים חריגים, בעיקר אירועים בדרגה קלה-עד-בינונית במערכת העיכול והפרעות פסיכיאטריות, היו תלויי-מינון ותועדו ב-69% מהמטופלים ב-10 מ”ג, 78% מאלו תחת טיפול במינון 20 מ”ג ו-92% מהמטופלים במינון של 50 מ”ג. שיעורי הפסקה מוקדמת של הטיפול בשל אירועים חריגים עלו עם עליה במינון הטיפול התרופתי (13%, 27% ו-42%, בהתאמה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מאחר וההשפעות על ירידה במשקל גדלו באופן שולי עם מינונים גבוהים יותר והאירועים החריגים היו תלויי-מינון, ייתכן וקיים חלון תרפויטי ל-Monlunabant. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת הטיפול במינונים נמוכים יותר עם מעקב הדוק יותר אחר תופעות לוואי במטרה לקבוע את המינון הבטוח והיעיל לשימוש.
The Lancet Diabetes & Endocrinology, Oct 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!