מניתוח נתונים ממחקר גדול מסוגו להערכת ההשפעות של מדד מסת הגוף בנשים המיועדות להתערבות כלילית מילעורית עם תומכן מצופה תרופה עולה כי למדד מסת הגוף אין השפעה על סיבוכים לבביים, כי עודף-משקל או השמנה קלה לוו ביתרון הישרדותי וכי באלו בתת-משקל תועד סיכון מוגבר כפליים לתמותה מכל-סיבה ותמותה לבבית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של קטגוריות מדד מסת גוף שונות על התוצאות הקליניות בנשים לאחר התערבות כלילית מילעורית עם השתלת תומכנים מצופי-תרופה. לצורך כך, הם אספו נתונים אודות נשים שלקחו חלק ב-26 מחקרים אקראיים וסיווגו אותן לפי הקטגוריות הבאות: תת-משקל (מדד מסת גוף מתחת ל-18.5), משקל תקין (18.5-24.9), עודף-משקל (25-29.9), השמנה (30-34.9), או השמנה חולנית (35 ומעלה). התוצא העיקרי הוגדר כסיבוכים לבביים מג’וריים, משלב של תמותה, אוטם לבבי או רה-וסקולריזציה של נגע המטרה לאחר שלוש שנים.
מבין 11,557 הנשים שנכללו במחקר, 9,420 טופלו בתומכן מצופה תרופה ועם נתוני מדד מסת גוף זמינים. נשים עם מדדי מסת גוף גבוהים יותר היו צעירות יותר משמעותית, עם מספר רב יותר של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. רק 139 נשים סווגו תחת קטגוריית תת-משקל, בהן תועדו שיעורי תמותה לבבית ותמותה מכל-סיבה שהיו גבוהים יותר בהשוואה לשאר האוכלוסיה (יחס סיכון של 2.20 בהשוואה לנשים במשקל תקין).
החוקרים מדווחים על שיעורי תמותה לא-מתוקנים שהיו נמוכים יותר לאחר שלוש שנים בקרב נשים בעלות עודף-משקל, השמנה והשמנה חמורה, בהשוואה לנשים במשקל תקין. עם זאת, בניתוח מתוקן של הנתונים זוהתה מגמה של סיכון מוגבר לתמותה בנשים בעלות השמנה חמורה, ממצאים שתוארו כעקומה בצורת J לקשר בין מדד מסת הגוף ובין התמותה לאחר שלוש שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הסיכון לאירועים לבביים לאחר שלוש שנים לא היה שונה משמעותית בין קטגוריות מדדי מסת גוף שונות. בהשוואה לנשים במשקל תקין, הסיכון לתמותה מכל-סיבה היה גבוה יותר משמעותית בנשים בקטגוריית תת-משקל ונמוך יותר באלו בעלות עודף-משקל, עם נטייה לסיכון מוגבר בנשים בעלות השמנה חמורה.
JACC Interv 2018;11:68-76
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!