השימוש ב-Endobarrier (Duodenal-Jejunal Bypass Liner) למשך שנה אחת בחולים עם סוכרת מסוג 2 והשמנה חולנית, שאינם מגיבים לנסיונות הטיפול בתרופות שונות לאיזון מטבולי, כולל אגוניסטים ל-GLP-1, מביא לוצאות טובות יותר מהעלאת מינון הטיפול באגוניסטים ל-GLP-1 או שימוש ב-Bypass Liner בלבד, כך עולה מתוצאות מחקר חדש.
במחקר REVISE-Diabetes, מבוגרים מארבעה מרכזים ברחבי בריטניה עם השמנה וסוכרת מסוג 2, שאינה מאוזנת היטב, למרות טיפול ב-Liraglutide (ויקטוזה) במינון 1.2 מ”ג ביום למשך שישה חודשים ומעלה, החלו כולם בדיאטת נוזלים למשך שבועיים, שהינה דרישת-קדם לפרוצדורת Endobarrier.
המאפיינים הבסיסיים היו דומים, עם מדד מסת גוף ממוצע של סביב 40, סוכרת מסוג 2 במשך 10-13 שנים וגיל ממוצע של שנות החמישים המוקדמות. כמחצית מהמשתתפים נטלו גם אינסולין.
לאחר מכן, המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Endobarrier בנוסף לטיפול באגוניסט ל-GLP1 (24 חולים), Endobarrier בלבד, ללא Liraglutide (24 חולים) או העלאת מינון Liraglutide ל-1.8 מג ביום (22 חולים) ולאחר מכן היו במעקב כל שלושה חודשים.
התוצא העיקרי היה ריכוז המוגלובין מסוכרר לאחר שנתיים, במטרה לנטר את המשקל ותוצאים אחרים לאחר הסרת ההתקן. החוקרים מציגים כעת את תוצאות הביניים לאחר שנה אחת.
בחמישה מבין 48 חולים (10.4%) לאחר הפרוצדורה תועדו סיבוכים חמורים, כולל מקרה אחד של דימום ממערכת העיכול, מקרה אחד של חסימה ומקרה אחד של הסרה מסובכת וכן שני מקרים של אבצס כבדי. אחד המקרים של אבצס כבדי כלל חולה בו ההתקן נותר למעלה משנה. בכל המקרים תועדה החלמה מלאה בעת הסרת ההתקן.
מהתוצאות לאחר שנה אחת עלה כי באלו שהשלימו את הפרוצדורה והמשיכו בטיפול בויקטוזה נרשמה ירידה ממוצעת של 12.8 ק”ג, בהשוואה לירידה של 12.5 ק”ג עם ההתקן בלבד וירידה של 4 ק”ג בלבד עם ויקטוזה בלבד. ההבדל בין קבוצות הטיפול ב-Endobarrier ובין הטיפול בויקטוזה בלבד היה מובהק סטטיסטית.
באשר לריכוז המוגלובין מסוכרר, בכל הקבוצות תועדה ירידה דומה לאחר שנה אחת, אם כי עד תשעה חודשים הייתה עדיפות לשילוב Endobarrier עם טיפול בויקטוזה. עם זאת, רק בקבוצת הטיפול ב-Endobarrier עם ויקטוזה תועדה ירידה במשקל עם פחות עליות בתרופות לטיפול בסוכרת.
Diabetes UK 2016 Professional Conference
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!