במהלך תקופה של כעשרים שנים, בלמעלה ממחצית מהנבדקים שהוגדרו קודם לכן כשמנים בריאים חלה החמרה בבריאות המטבולית בעקבותיה נכנסו לקטגוריית שמנים ולא-בריאים, כך עולה מניתוח נתוני מחקר Whitehall II.

מבין המשתתפים השמנים שהוגדרו כבריאים מטבולית בתחילת המחקר, רק 10% ירדו במשקל והוגדרו כבריאים לאחר עשרים שנים.

לדברי החוקרים, במבוגרים שמנים ובריאים תועדה עליה של כמעט פי שמונה בסיכוי להתקדמות להשמנה לא-בריאה לאחר עשרים שנים, בהשוואה למבוגרים בריאים לא-שמנים. במשתתפים אלו תועד סיכוי גבוה יותר להתקדמות למצב זה בהשוואה למבוגרים לא-שמנים, שאינם בריאים.

החוקרים הגדירו בריאות מטבולית בנוכחות פחות משני גורמי הסיכון הבאים: ריכוז HDL נמוך מ-40 מ”ג לד”ל בגברים ונמוך מ-50 מ”ג לד”ל בנשים, לחץ דם של 130/85 מ”מ כספית ומעלה או טיפול תרופתי לאיזון לחץ דם, ריכוז סוכר בדם בצום של 100 מ”ג לד”ל ומעלה או טיפול בתרופות לאיזון רמות הסוכר בדם, רמות טריגליצרידים של 150 מ”ג לד”ל ומעלה ו-HOMA-IR של מעל 2.87.

הסקירה כללה 2,561 משתתפים בגילאי 39-62 שנים בתחילת המחקר. מבין אלו, רק 66 היו שמנים ובריאים מטבולית לאחר 5, 10, 15 ו-20 שנות מעקב. 21, 27, 23 ו-34 משתתפים נותרו שמנים אך עם החמרה בפרופיל קרדיו-מטבולי כך שכבר לא הוגדרו עוד כבריאים.מנגד, שיעור השמנים הבריאים שירדו במשקל והיו בריאים לאחר 5, 10, 15 ו-20 שנים עמד על 6.1%, 4.5%, 6.1% ו-10.6%, בהתאמה.

לאור המעקב הארוך, החוקרים מסכמים וכותבים כי המהלך הטבעי של השמנה בריאה הוא התקדמות להידררות מטבולית.

J Am Coll Cardiol 2014; 65:101-102

לידיעה במדסקייפ