בכדי לענות על האתגרים הכרוכים בעליה הניכרת בשכיחות השמנה ברחבי העולם, הרופאים הראשוניים נדרשים להכשרה נוספת וייתכן ועליהם להפנות מטופלים למומחי תזונה ודיאטנים בכדי לשפר את הטיפול הרפואי, כך עולה מסקר ארצי שכלל 500 רופאים ראשוניים, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת BMJ Open.
יישום מספר שינויים, דוגמת מדדים המדווחים על מדד מסת גוף, הנכללים כחלק מהסימנים החיוניים ברשומות הרפואיות, עשויים גם כן להביא לשיפור הטיפול במטופלים.
החוקרים ערכו סקר ארצי בתקופה שבין 9 בפברואר ועד 1 במרץ, 2011, בכדי להעריך את ההשקפות של הרופאים המטפלים באשר לסיבות להשמנה ואם הם חשו כי עשו עבודה טובה בטיפול בשמנים.
בסה”כ, 75% מהרופאים הראשוניים ראו בגנטיקה או היסטוריה משפחתית כגורם חשוב להשמנה, לאחריהן השפעה מטבולית (47%) והפרעות אנדוקריניות (25%). גורמים התנהגותיים ספציפיים זוהו כסיבות הנפוצות ביותר להשמנה, כאשר כמעט כל הרופאים דיווחו כי חוסר פעילות גופנית (99%), צריכת יתר של מזון (99%), אכילה במסעדות או מזון מהיר (95%), צריכת משקאות ממותקי סוכר (94%) והעדר כוח רצון (89%) הם גורמים חשובים להשמנה.
רופאים ראשוניים שסיימו את לימודי הרפואה לאחר שנת 1991 ציטטו לעיתים קרובות יותר אכילה במסעדות/מזון מהיר (99% לעומת 90%), העדר אינפורמציה בנוגע להרגלי אכילה נכונים (80% לעומת 69%) וגישה לקויה למזון בריא (64% לעומת 52%) כגורמים להשמנה.
למרות שכמעט כל הרופאים דיווחו כי חשו בעלי כישורים מתאימים לספק ייעוץ תזונתי למטופליהם (90%) וייעוץ בנוגע לפעילות גופנית (92%), פחות ממחצית מהרופאים (44%) סברו כי גישות אלו יסייעו בהפחתת המשקל של המטופלים. רופאים שסיימו את לימודי הרפואה לאחר שנת 1991 דיווחו על שיעורי הצלחה גבוהים יותר (49% לעומת 36%, p=0.02).
רופאים ראשוניים צעירים דיווחו כי מומחים לתזונה/דיאטנים הם בעלי הסמכות מתאימים יותר לטפל בשמנים (48% לעומת 41%), בהשוואה לרופאים ראשוניים (41% לעומת 37%) ופסיכולוגים התנהגותיים (9% לעומת 20%).
הרופאים דיווחו על מספר שינויים העשויים להביא לשיפור בטיפול, כולל הוספת BMI כסימן החיוני החמישי (93%), הכללת עצות בנוגע לדיאטה ופעילות גופנית בתיקי החולים (89%), שימוש במדדים המדווחים על מדדי BMI (85%) והוספת BMI לרשומות המטופל (69%).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!