על-פי תוצאותיו של מחקר שפורסמו לאחרונה, בנשים הסובלות מהשמנת יתר או מעודף משקל לאורך חייהן הבוגרים מצויה סבירות גבוהה יותר לאובדן רקמת מוח מהאונה הטמפורלית, שנמצא קשור להתדרדרות קוגנטיבית.
החוקרים כותבים כי במחקרים אפידמיולוגיים נמצא שאטרופיה מוחית קשורה למגוון פקטורים ווסקולריים כגון יתר לחץ דם, ירידה בלחץ הדם לאורך הזמן, מחלות צרברו-ווסקולריות וקרדיווסקולריות, סוכרת, עישון וצריכת אלכוהול מרובה. הם מסבירים כי אחד מגורמי הסיכון הווסקולרים העיקריים הוא עודף משקל והוא עלול לעודד אטרופיה מוחית באופן ישיר או עקיף באמצעות גרימה להופעתם או להחמרתם של הגורמים הווסקולרים שהוזכרו, כמו לחץ דם גבוה.
כחלק ממחקר שנערך באוכלוסית הנשים (PSW) בשוודיה בדקו החוקרים את הקשר בין ערכי ה-BMI וה-WHR לאטרופיה מוחית במדגם מייצג של 290 נשים שאחריהן נערך מעקב בין השנים 1968-1993. הנשים נולדו באחת מהשנים 1908, 1914, 1918, או 1922, ונבדקו בין השנים 1968-1969, 1974-1975, 1980-1981, ו-1992-1993.
כל בדיקה כללה סקר אודות המצב הבריאותי וגורמי איכות החיים בנבדקות, איסוף דגימות דם והערכות אנטרופומטריות, קליניות ונוירופסיכאטריות של הנבדקות. בשנת 1992, כאשר היו הנבדקאות בגילאי 70-84 שנים, בוצעו בדיקות CT לגילוי אטרופיה באונות הטמפורליות, הפרונטליות, האוקסיטיפליות, והפריאטליות.
בהשוואה לנשים שבהן לא נמצאה אטרופיה באונה הטמפורלית, בנשים שבהן היא נמצאה נמצאו ערכי BMI גבוהים בממוצע בכ-1.1-1.5 ק”ג למטר מרובע בכל הבדיקות (P < .05). בהתבסס על אנליזה מרובת משתנים, נמצא שגיל וערך ה-BMI היו החזאים המשמעותיים היחידים להתפתחות אטרופיה באונה הטמפורלית כשהסיכון לאטרופיה כזו עולה בשיעור של 13%-16% לכל עליה בשיעור של 1.0 ק”ג למטר מרובע בערך ה-BMI (ערך P < .05). הקשר בין ערך ה-BMI לבין אטרופיה באונה הטמפורלית לא פחת לאחר התאמה לכמה גורמי בלבול פוטנציאליים. ערך ה-BMI לא נמצא קשור לאטרופיה שנמדדה בשלושה אתרי המוח האחרים.
מגבלות המחקר כוללות חוסר יכולת לאתר היקשים סיבתיים בנוגע לקשר בין ערך ה-BMI לבין האטרופיה; שימוש ב-CT שהוא פחות רגיש בגילוי מבנים מדיאליים באונה הטמפורלית בהשוואה לבדיקת MRI; שימוש בסקאלה דירוג ויזואלית בקביעת האטרופיה הטמפורלית שהיא פחות אמינה ממדידות נפח; ואפשרות שהממצאים נגרמים בשל אפקט ההישרדות.
החוקרים כותבים כי עודף משקל והשמנת יתר לאורך החיים הבוגרים עלולים לתרום להתפתחות אטרופיה באונה הטמפורלית בנשים וכי במידה והם תורמים לא רק למחלות של גיל המעבר אלא גם למחלות דגנרטיביות בחיים המאוחרים, יתכן שהשלכות שומן הגוף העודף יהוו נטל על מערכות הבריאות במהלך שנים רבות.
Neurology. 2004:63:1876-1881
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!