סרקומות הן גידולים נדירים אך אגרסיביים, הפוגעים לעיתים קרובות בנערות ובנשים צעירות, עבורן שאלת הפוריות העתידית היא משמעותית במיוחד. הטיפול בסרקומות מחייב לעיתים התחלה מהירה של כימותרפיה ו/או קרינה, מה שמצמצם את חלון הזמן לשימור פוריות לפני תחילת הטיפול. עם זאת, דרגת הפגיעה השחלתית משתנה בין מטופלות ותלויה בסוג הגידול, סוג הטיפול וגיל האישה.

מטרת המחקר הייתה לבחון את היישום בפועל של שימור פוריות, את תפקוד השחלות לאחר הטיפול, ואת התוצאות הרבייתיות בנשים צעירות שטופלו לסרקומה.

במאמר שפורסם ב־International Journal of Cancer  בשנת 2026,  החוקרים הציגו מחקר עוקבה תצפיתי שכלל 59 נשים בווח הגילים גילים 16 – 40 שטופלו בסרקומות בדרגה גבוהה או בגידול דזמואידי בבית החולים Cochin  בפריז בין השנים 2014 – 2022. כל המטופלות הופנו לייעוץ ייעודי לשימור פוריות, וההחלטה אם לבצע שימור פוריות התקבלה באופן משותף על בסיס גיל, סוג הטיפול הצפוי, דחיפות אונקולוגית ורצון המטופלת.

רק 22% (13 נשים) מהנשים עברו שימור פוריות, לרוב באמצעות הקפאת רקמת שחלה ולעיתים נדירות באמצעות הקפאת ביציות. ברוב המקרים שימור פוריות לא בוצע בשל דחיפות הטיפול או הערכה של סיכון גונדוטוקסי נמוך. למרות חשיפה משמעותית לכימותרפיה, כולל תרופות alkylating, נמצא כי ברבות מהמטופלות תפקוד השחלות התאושש לאחר סיום הטיפול.

בקרב 26 נשים שעקבו אחריהן לאחר הטיפול מבחינת תפקוד שחלתִי, כ-77% חזרו לקבל וסת סדירה. כ־27% מהן הרו באופן ספונטני, וכ־19% ילדו ילד חי. בקרב אלו שניסו להרות בפועל, שיעור ההצלחה הטבעית היה גבוה במיוחד (כ־78%). חשוב לציין כי אף אחת מהנשים לא נזקקה לשימוש בחומר הרבייתי השמור לצורך השגת הריון, גם בקרב אלו שביצעו שימור פוריות.

רמות AMH לאחר הטיפול ירדו משמעותית ברוב המטופלות, אך ירידה זו לא ניבאה באופן מהימן את היכולת להרות. החוקרים מדגישים כי למרות ירידה במדדי הרזרבה השחלתית, תפקוד שחלה קליני והיכולת להרות נשמרו בחלק ניכר מהמקרים. כמו כן, רבות מהנשים לא הביעו רצון להרות בשנים הראשונות לאחר סיום הטיפול, מה שמדגיש את הצורך במעקב ארוך טווח.

החוקרים מסכמים כי טיפולי סרקומה אינם אחידים ברמת הגונדוטוקסיות שלהם, וכי התאוששות שחלתית והריונות ספונטניים שכיחים יותר מכפי שנהוג לחשוב. לפיכך, ייעוץ מוקדם, מותאם אישית ורב־תחומי הינם חיוניים עבור נערות ונשים אלו. שילוב הדוק בין אונקולוגים לרופאי פריון מאפשר איזון נכון בין הצורך להתחיל טיפול מציל חיים לבין שמירה על פוטנציאל פוריות עתידי.

לסיכומו של דבר, המחקר מספק נתוני עולם אמיתי ראשונים בתחום זה, ומדגיש כי בנשים צעירות עם סרקומה יש מקום לגישה פרטנית ומודעת, תוך הכרה בכך ששיעור גבוה של מטופלות ישמרו על פוריותן גם ללא שימוש באמצעי שימור פוריות אקטיביים.

למאמר

ד”ר נורה גורכד שפסו, מומחית במיילדות, בגינקולוגיה ובאולטרסאונד, התמחות על בפריון ובהפריה חוץ גופית, רופאת אסתטיקה אינטימית תפקודית