ממחקר חדש בשלב 2, שפורסמו בכנס השנתי של ASCO (American Society of Clinical Oncology) עולה כי לתכשיר הניסיוני Olaparib (אסטרה-זנקה) עשוי להיות תפקיד בטיפול בנשים עם סרטן שחלות, לאחר שמהתוצאות עולה כי הטיפול הביא להארכה משמעותית של שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות המחלה בנשים עם הישנות סרטן שחלות נסיובי, רגיש לטיפול בפלטינום.

מדגם המחקר כלל 265 נשים עם סרטן שחלות נסיובי (Serous Ovarian Cancer) בדרגה-גבוהה, שקיבלו שני משטרי טיפול בפלטינום, או יותר, עם תגובה חלקית או מלאה לאחר הטיפול האחרון. הנשים חולקו באקראי לטיפול פומי ב- Olaparib (136 נשים) או פלסבו (129 נשים).

התוצא העיקרי של המחקר היה שיעורי הישרדות ללא-התקדמות לפי RECIST; יעדי סיום משניים כללו את הזמן עד להתקדמות לפי רמות CA-125 או RECIST, שיעורי הישרדות כוללים ובטיחות.

בנשים שטופלו ב- Olaparibכטיפול אחזקה , שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות היו ארוכים יותר בארבעה חודשים, בהשוואה למטופלות בפלסבו.

חציון ההישרדות ללא-התקדמות המחלה בקבוצת המטופלות ב- Olaparib עמד על 8.4 חודשים, זאת לעומת 4.8 חודשים בקבוצת הפלסבו (HR = 0.35,  p<0.00001). בעת ניתוח הנתונים, 50% מהמטופלים ב- Olaparib ו-16% מהמטופלים בפלסבו עדיין קיבלו את הטיפול.

הטיפול התרופתי נסבל היטב, למרות שתועדה עליה בשלושה תסמינים ספציפיים: בחילות, עייפות והקאות, שהיו נפוצים יותר בהשוואה לקבוצת הפלסבו.

תופעות לוואי נפוצות כללו בחילות, עייפות, הקאות ואנמיה. מרבית התופעות היו בדרגה 1/2, והתופעות הנפוצות ביותר בדרגה 3 ומעלה היו עייפות ואנמיה בקבוצת Olaparib, לעומת כאבי בטן ועייפות בקבוצת הפלסבו. 31 חולים בקבוצת Olaparib ו-9 חולים בקבוצת הפלסבו נזקקו להפחתת מינון או שינוי הטיפול.

החוקרים כותבים כי זהו המחקר האקראי הראשון שהדגים תועלת למעכבי PARP כטיפול אחזקה בנשים עם סרטן שחלות נסיובי, רגיש לפלטינום, הסוג הנפוץ ביותר של המחלה.

מתוך הכנס השנתי של ASCO

לידיעה במדסקייפ