מאת ד”ר אלינור מוסרי בריסקין
ארוחת בוקר דלה מאד בפחמימות ועתירת בשומנים עשויה למנוע עליה חדה ברמת הסוכר בדם לאחר הארוחה באנשים עם סכרת סוג 2 ובכך להפחית את חשיפתם להיפרגליקמיה. כך על פי מחקר אשר פורסם באפריל ב The American Journal of Clinical Nutrition.
ארוחת הבוקר מלווה במקרים רבים בפרץ היפרגליקמי משמעותי והגבוה ביותר מבין ארוחות היום באנשים הסובלים מסכרת סוג 2.
מטרת מחקר זה היתה לבדוק האם הגבלת הפחמימות בארוחת הבוקר יכולה להועיל בהפחתת ההיפרגליקמיה שלאחר ארוחה.
למחקר גויסו 23 מטופלים עם אבחנה של סכרת סוג 2. הגיל ממוצע היה 59±11, המוגלובין מסוכרר ממוצע של 6.7%±0.6%, ו BMI של 31±7. המטופלים צרכו את אחד מארוחות הבוקר הבאות: 1. ארוחה דלה מאד בפחמימות ועתירה בשומן (Very-low-carbohydrate high-fat-breakfast, LCBF), אשר פחות מ 10% מתכולת האנרגיה בה מקורם היה בפחמימות, 85% מקורם היה בשומן, ו 15% מקורם בחלבון. 2. ארוחת בוקר עם פרופיל תזונתי התואם את ההנחיות הנוכחיות (guidelines-recommended nutrient profile, GLBF), ואשר 55% מסך האנרגיה בה מקורם בפחמימות, 30% בשומן, 15% מקורם בחלבונים. המטופלים צרכו את אותן ארוחות צהרים וערב.
רמת הסוכר בדם נמדדה באופן רציף באמצעות continuous glucose monitoring למשך 24 שעות לאחר צריכת ארוחת הבוקר, על מנת לבדוק את התגובה הפוסט-פרנדיאלית ובהמשך היום. כמו כן, בוצעה הערכה של מידת השובע והרעב באמצעות מדדי VAS.
תוצאות: מטופלים אשר צרכו ארוחת בוקר דלת הפחמימות ועתירת השומן (LCBF) חוו פחות היפרגליקמיה פוסט-פרנדיאלית באופן מובהק (p<0.01) לעומת המטופלים אשר צרכו ארוחת בוקר רגיל (GLBF). לא היתה השפעה על רמת הגליקמיה לאחר ארוחת הצהרים והערב. היפרגליקמיה שלאחר האוכל והשונות הגליקמית גם היו פחותים עם הארוחות דלות הפחמימות לעומת הארוחות הרגילות (GLBF) (p=0.03). תחושת רעב טרום ארוחת הערב היתה קטנה יותר בקבוצת ה LCBF לעומת קבוצת ה GLBF (p=0.03).
מסקנת החוקרים היתה כי ארוחת בוקר דלת פחמימות ועתירת שומן מפחיתה את תופעת ההיפרגליקמיה שלאחר הארוחה. באמצעות ארוחת בוקר כזו ניתן היה להפחית משמעותית את החשיפה להיפרגליקמיה שלאחר האוכל. החוקרים ממליצים על מחקרים נוספים לצורך אישור ממצאים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!