נושא תוספי ברזל בחולי אי-ספיקת לב עדיין לא הגיע לכדי פתרון גם לאחר הצגת שני מחקרים חדשים במהלך כנס ה-American Heart Association ובחנו מתן פומי ומתן תוך-ורידי של ברזל והעלו תוצאות סותרות.

במחקר EFFECT-HF השלימו חוקרים סקירה של 525 משתתפים תסמיניים עם אי-ספיקת לב בסיווג 2-3 לפי NYHA, מקטע פליטה של חדר שמאל של עד 45%, חסר ברזל (ריכוז פריטין מתחת ל-100 מיקרוגרם/ליטר או 100-300 מיקרוגרם/ליטר בנוכחות ריוויון טרנספרין מתחת ל-20%) וריכוז המוגלובין נמוך מ-15 גרם/ד”ל. 174 חולים ענו על קריטריוני המחקר והשלימו מבחן לב-ריאה ולאחר מכן חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי בברזל ביום 0, שבוע 6 ושבוע 12 , או לטיפול סטנדרטי. בקבוצת הטיפול התוך-ורידי בברזל, ריכוז פריטין בתחילת המחקר עמד על 62.06 ננוגרם/מ”ל וריכוז המוגלובין ממוצע עמד על 12.93 גרם/ד”ל.

תוצא הסיום העיקרי של שינוי בצריכת חמצן מקסימאלית לאחר 24 שבועות השתפר משמעותית באלו שקיבלו טיפול תוך-ורידי בברזל (הבדל ממוצע של 1.04 מ”ל/ק”ג/דקה) ובניתוח לפי-פרוטוקול של 146 חולים. תוצאי הסיום המשניים שכללו את עקומת ייצור פחמן דו-חמצני וונטילציה בדקה ושיא קצב עבודה היו דומים בין הקבוצות, אם כי טיפול תוך-ורידי בברזל הוביל לשיפור משמעותי בסיווג NYHA ובהערכה כללית של מצב החולים על-פי דיווחם.

במחקר נפרד נבחן מתן פומי של ברזל (Iron Polysaccharide במינון 150 מ”ג) פעמיים ביום אל מול פלסבו ב-225 חולים עם תסמינים בסיווג NYHA של 2-4 ומקטע פליטה של חדר שמאל של עד 40%. ריכוז פריטין הממוצע עמד על 69 ננוגרם/מ”ל בשתי הקבוצות וריכוז המוגלובין ממוצע עמד על 12.6 גרם/ד”ל בקבוצת הטיפול בברזל ועל 12.7 גרם/ד”ל בקבוצת הביקורת.

ההבדל בטיפול בשינוי צריכת חמצן מקסימאלית לאחר 16 שבועות לא היה מובהק סטטיסטית בין הקבוצות, בניתוח עם ובלי תקנון.

למרות שיעורים דומים של הפסקת טיפול, דרגת השינוי במאגרי ברזל בתגובה למתן ברזל פומי הייתה מינימאלית. רמות פריטין וריוויון טרנספרין השתפרו ב-11 ננוגרם/מ”ל ו-3% בלבד, בהתאמה, ונותרו מתחת לטווח התקין. מנגד, טיפול תוך-ורידי בברזל במחקר FAIR-HF הוביל לעליה של פי 20 בריכוז פריטין ועליה של פי 4 בריוויון טרנספרין.

בין המומחים הייתה הסכמה כי תוצאי המחקרים בחולי אי-ספיקת לב אינם חד משמעיים וכי דרושים מחקרים נוספים בנושא.

מתוך כנס מטעם ה- American Heart Association

לידיעה במדסקייפ