צריכה יומית של 100 מיקרוגרם (4000 IU) ויטמין D ליום במבוגרים היא פיזיולוגית ובטוחה. הצריכה ההולמת (AI) לאוכלוסיה המבוגרת יותר היא 15 מיקרוגרם (600 IU) ליום, אך לא נמצא דיווח המתמקד בשימוש במינון זה.

במחקר זה הושוו השפעות מינונים אלה על התגובות הביוכימיות ועל תחושת הבריאות במסגרת מחקר סמוי ואקראי. במחקר הראשון השתתפו 64 חולים שאינם מאושפזים (שבהם נמצאו ערכי 25OHD נמוכים מ-61nmol/L בקיץ 2001) והם קיבלו 15 או 100 מיקרוגרם ויטמין D ליום בדצמבר 2001. מעקב אחר התגובות הביוכימיות נעשה במהלך ביקורים עוקבים שהיו חלק מתהליך הטיפול הרפואי. 37 חולים השלימו את השאלונים אודות תחושת הבריאות שלהם בדצמבר 2001 ובפברואר 2002. במחקר השני השתתפו 66 חולים שאינם מאושפזים שגויסו כשערכי 25OHD נמצאו נמוכים מ-51nmol/L בקיץ 2001. החולים קיבלו ויטמין D ו-51 מהם השלימו שאלונים אודות תחושת הבריאות שלהם  בדצמבר 2002 ובפברואר 2003.

במחקר הראשון נמצא ערך 25OHD ממוצע של 9 ± 48nmol/L בתחילת הניסוי. מתן התוסף למשך יותר מ-6 חודשים העלה את הרמה הממוצעת לערך של 30 ± 79nmol/L בקבוצה שקיבלה 15 מיקרוגרם ליום ולערך של 41 ± 112nmol/L בקבוצה שקיבלה 100 מיקרוגרם ליום. מתן שני המינונים הפחית את רמת הורמון הפארא-תירואיד בפלסמה ללא השפעה על רמת הסידן בפלסמה. בין דצמבר ופברואר השתפר דירוג תחושת הבריאות יותר בקבוצה שקיבלה 100 מיקרוגרם ליום מאשר בקבוצה שקיבלה את המינון הנמוך (p = 0.036). במחקר השני נמצא ערך 25OHD ממוצע של 9 ± 39nmol/L, ותוצאות דירוג תחושת הבריאות השתפרו במתן שני המינונים (p < 0.001).

ה-AI הגבוה ביותר עבור ויטמין D הוביל לערך 25OHD גבוה מ-40nmol/L בקיץ, הפחית את רמת ה-PTH, וצריכתו נקשרה בשיפור בתחושת הבריאות. מינון של 100 מיקרוגרם ליום הוביל לתגובות חזקות יותר. בשל ההכרח האתי לספק מינון משמעותי של ויטמין D לחולים אלו, לא ניתן היה לשלול תגובות פלצבו בשיפור תחושת הבריאות, בעיקר בקרב החולים שקיבלו את המינון הנמוך. החוקרים מסיקים כי מתן 15 או 100 מיקרוגרם של ויטמין D3 ביום הוא בטוח ויעיל בחולים הזקוקים לתוספת ויטמין D.

Nutrition Journal 2004, 3:8

לידיעה