פרופ’ זכריה מדר, עורך מדור תזונה

הדיאטה הטיפוסית המומלצת עד עצם היום הזה להורדת משקל היא כאשר 30% מסה”כ הקלוריות שמקורו משומן. עם זאת נמשך הוויכוח המתייחס לשאלה מהו פרופיל המקרונוטריטים (חלבונים, שומנים, פחמימות) האידיאלי, על מנת לשמר את הירידה במשקל גוף.

כולנו מודעים לדיאטת אטקין המצדדת בעד צריכה כמעט בלתי מוגבלת של שומן המלווה בצריכה מינימלית של פחמימות ובהימנעות בצריכת פירות וירקות. המצער שאף אחד מן המחקרים אשר נערך עם דיאטת שומן לא עקב גם אחרי פרופיל השומנים והליפופרוטאינים.

המחקר אשר מתואר להלן אשר פורסם ב- (2004) 79:204 Am. J. Clin. Nutr. מתמודד עם שאלה זו.

הניסוי נוהל עם גברים ונשים בריאים עם BMI .29.8 ± 2.4 הם נתבקשו לצרוך דיאטה עניה בשומן (18% מסה”כ האנרגיה) או דיאטה מתונה בשומן (33% מסה”כ האנרגיה) למשך 6 שבועות זאת על מנת להשיג ירידה במשקל. המעקב על שמירה במשקל נמשך 4 שבועות. על מנת שהירידה במשקל תהיה שווה בכל הקבוצות הם נשקלו בתקופה זו. המזון סופק ע”י עורכי הניסוי.

תמונה מס’ 1 מראה את המעקב אחרי הירידה במשקל שהיתה דומה בשתי קבוצות, זאת על אף הנטייה לירידה במשקל יותר גדולה בקבוצה אשר צרכה דיאטה מתונה בשומן בהשוואה לדיאטה עניה בשומן.

FIGURE 1. Least-squares mean (±SEM) cumulative weight loss at the end of each study week in the low-fat (n = 25) and moderate-fat (n = 27) diet groups. *Significantly different from the low-fat diet group, P < 0.05 (unpaired t test).

כאשר עוקבים אחרי פרופיל השומנים, נראה את המתואר בתמונה 2.

FIGURE 2. Least-squares mean (±SEM) serum triacylglycerol and HDL-cholesterol concentrations at baseline and at the end of weeks 6 and 10 in weight-stable subjects (within 1.4 kg of the weight at week 6) in the low-fat (n = 12) and moderate-fat (n = 17) diet groups. Comparisons were made within each diet group by using least-squares means from the mixed model with subject, week, and diet group entered as factors and the P value adjusted for multiple comparisons. *Significantly different from baseline, adjusted P < 0.05. +Trend for significant difference from baseline, 0.05 < adjusted P < 0.10. **Significantly different from week 6, adjusted P < 0.05.

תרגום התוצאות אומר שדיאטה מתונה בכמות בשומן, מעודדת שינויים בפרופיל הליפופרוטאינים. בהשוואה לרמות הבזליות, כמות HDLכולסטרול לא השתנו, בעוד שרמות השומנים (טריאצילגליצרול) וכן היחס בין סה”כ כולסטרול ו- HDLכולסטרול היה נמוך בסוף התקופה גם לאחר 4 שבועות של שמירת המשקל בקבוצה שקבלה דיאטה מתונה בשומן.

בניגוד לכך, על אף הירידה במשקל שהייתה שווה בשתי קבוצות הניסוי הרי בדיאטה עניה בשומן חוזרות רמות הפרמטרים שנבדקו לקדמותן היינו, רמת HDL- כולסטרול יורדת והיחס של כולסטרול ל- HDL-כולסטרול לא השתנה גם לאחר 10 שבועות.

הממצאים של מחקר זה הם משמעותיים במובן זה, שהם מראים שהורדה משמעותית בכמות השומן הנצרכת מנוגדת להנחה שהם מפחיתים את הסיכון למחלות לב כליליות גם כאשר יש ירידה במשקל. על אף שהירידה במשקל הייתה שווה בשתי הקבוצות (עניה ומתונה בשומן), הרי זו העניה בשומן גררה ירידה ב- 12% ברמות HDL-כולסטרול, כאשר לאחר הדיאטה המתונה בשומן לא היה כל שנוי. משתמע, שדיאטה זו (המתונה בשומן) בלמה את הירידה ב- HDL-כולסטרול במהלך הירידה במשקל. חשוב עוד יותר שרמות HDL-כולסטרול לא עלו גם אחרי 4 שבועות אחרי הפסקת הדיאטה העניה בשומן המלווה בשמירה על משקל גוף.

המסקנה המשתמעת מכך שדיאטה מתונה בשומן המלווה בירידה במשקל ושמירה על משקל גוף עשויה להקטין את הסיכון למחלות לב, זאת, על בסיס השינויים החיוביים בשומנים ובליפופרוטאינים. יוצא אפוא; שדיאטה מתונה בשומן ראויה להמלצה להורדת משקל.