קבלת החלטות טיפוליות עבור חולים הסובלים מפרכוסים כתוצאה מ־CCM היא מאתגרת עקב מיעוט מחקרים ארוכי טווח.
מטרת המחקר הייתה להעריך את השיעורים ואת גורמי הסיכון לפרכוסים הקשורים ל־CCM במהלך מעקב ארוך טווח בחולים שלא עברו התערבות ניתוחית (כמו כריתה) לטיפול בנגע.
שיטות המחקר המחקר התבסס על אוכלוסייה בסקוטלנד וכלל 300 מבוגרים (בני 16 לפחות) שאובחנו לראשונה עם CCM בין השנים 1999–2003 או 2006–2010. החוקרים עקבו אחר המטופלים הללו לאורך זמן (חציון מעקב של 15 שנים) כדי לבדוק הופעת פרכוסים, הישנות פרכוסים והשגת חופש מפרכוסים תחת טיפול תרופתי בלבד.
ממצאים עיקריים
- שכיחות פרכוסים: במהלך תקופת המעקב, 33% מהמטופלים חוו פרכוס אפילפטי אחד או יותר
- גורמי סיכון: הסיכון לפרכוסים היה גבוה יותר בקרב מטופלים צעירים ובקרב אלו שהסימפטום הראשון שלהם בעת האבחנה היה פרכוס
- סיכון לפרכוס ראשון: בקרב מטופלים שלא סבלו מפרכוסים בעת האבחנה הראשונית, הסיכון לפתח פרכוס ראשון תוך 10 שנים היה נמוך ועמד על 6% בלבד
- סיכון להישנות: עבור מטופלים שחוו פרכוס ראשון לא מוסבר (ללא דימום חריף), הסיכון להישנות פרכוס נוסף תוך 10 שנים היה גבוה מאוד (80%). טיפול תרופתי הוריד סיכון זה באופן משמעותי
- תגובה לטיפול: בקרב חולים שאובחנו עם אפילפסיה הקשורה ל־CCM, רובם המכריע (82%) השיגו חופש מפרכוסים למשך שנתיים לפחות, ורובם עשו זאת באמצעות שימוש בתרופה אנטי־אפילפטית אחת בלבד (מונותרפיה)
מסקנות החוקרים הסיכון לפרכוס ראשון בקרב חולי CCM אסימפטומטיים הוא נמוך. עם זאת, לאחר התרחשות של פרכוס ראשון, הסיכון להישנות הוא גבוה מאוד, מה שמצדיק אבחנה של אפילפסיה ותחילת טיפול תרופתי כבר בשלב זה. הפרוגנוזה (הצפי) עבור חולים אלו היא טובה, שכן רובם משיגים שליטה מלאה בפרכוסים באמצעות טיפול תרופתי ואינם נזקקים להתערבות ניתוחית פולשנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!