מתן דקסמתזון לטיפול בהמטומה תת-דוראלית כרונית עלול לגרום יותר נזק מתועלת, כאשר בחולים שקיבלו את הטיפול בסטרואידים תועדו תוצאות פחות טובות עם יותר תופעות לוואי, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול-דמה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מבריטניה שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

מדגם המחקר כלל 748 חולים עם המטומה תת-דוראלית כרונית, כאשר כמעט כולם עברו ניתוח להסרת ההמטומה במהלך האשפוז הראשוני. הטיפול בגלוקוקורטיקואידים הפחית משמעותית את הצורך בניתוחים חוזרים, אך שיעורי ההישנות היו נמוכים (7.1% עם פלסבו לעומת 1.7% בקרב מטופלים בדקסמתזון).

התוצא העיקרי של המחקר היה מדד של 0-3 נקודות לפי סולם Modified Rankin Scale, כאשר ציון של 6 נקודות מעיד על מות החולים.

טרם ההקצאה האקראית, ב-60% מהחולים תועד מדד של 1, 2, או 3 נקודות, כאשר התסמינים כללו כאבי ראש, בלבול, חולשה ואובדן זיכרון.

מבין החולים שהיו זמינים להערכה, 83.9% מהמטופלים בדקסמתזון ענו על התוצא העיקרי של מדד mRS של 0-3 נקודות לאחר שישה חודשים, זאת בהשוואה ל-90.3% מאלו בקבוצת הפלסבו (p=0.01).

שיעור האירועים החריגים החמורים במהלך 30 הימים הראשונים עמד על 16% עם טיפול בדקסמתזון, בהשוואה ל-6.4% בקבוצת הפלסבו (p<0.001).

למרות שממצאי המחקר נותנים מענה לשאלה שקיימת מזה כ-50 שנים ומעידים כי אין תועלת למתן דקסמתזון לשיפור מוגבלות בחולים עם המטומה תת-דוראלית כרונית, התשובה פחות ברורה בכל הנוגע להשפעת הטיפול על גודל הקולקציה והפחתת הצורך בניתוחים חוזרים. ממצאי המחקר מפחיתים את ההתלהבות בכל הנוגע למתן סטרואידים לטיפול בהמטומה תת-דוראלית כרונית.

השיעור הנמוך יותר של חולים עם תוצאות טובות יותר מבחינת המוגבלות והשיעור המוגבר של אירועים חריגים בקבוצת הטיפול בסטרואידים מטה את המאזניים כנגד מתן הטיפול בסטרואידים.

New England Journal of Medicine, online December 16, 2020

לידיעה במדסקייפ