בחולים אשר קיבלו טיפול להפרעות פסיכיאטריות טרם אושפזו ביחידת טיפול נמרץ בשל תסמונת מצוקה נשימתית חדה (Acute Respiratory Distress Syndrome, או ARDS) תועד סיכון מוגבר להתפתחות דליריום במהלך השהות בבית החולים, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Chest Physicians.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל חולים עם תסמונת מצוקה נשימתית חדה, אשר קיבלו טיפול בין ינואר 2016 ועד דצמבר 2018. כל החולים חוברו למכונת הנשמה למשך למעלה מ-48 שעות. מחלה פסיכיאטרית הוגדרה בנוכחות הפרעת דיכאון מג’ורית, הפרעת חרדה מוכללת, הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה, או הפרעת דחק בתר-חבלתית טרם האשפוז.
מדגם המחקר כלל 150 חולים ומבין החולים עם תסמונת מצוקה נשימתית חדה ודליריום במהלך האשפוז ביחידת טיפול נמרץ, 22.1% קיבלו טיפול נוגד-חרדה לפני האשפוז, בהשוואה ל-7.6% מהחולים ללא דליריום במהלך שהותם בבית החולים.
מבין החולים עם תסמונת מצוקה נשימתית חדה ומחלה פסיכיאטרית קודמת, 48.3% פיתחו דליריום במהלך האשפוז, בהשוואה ל-32.6% מאלו ללא מחלה פסיכיאטרית קודמת (יחס סיכויים של 1.93, p=0.055). בפרט, החוקרים מדווחים כי במטופל עם אבחנה קודמת של הפרעת חרדה מוכללת או דיכאון, הסיכון לדליריום לאחר טיפול ביחידת טיפול נמרץ היה גבוה יותר. באופן ספציפי, הן דיכאון והן חרדה טרם האשפוז לווה בסיכון גבוה כמעט כפליים להתפתחות דליריום.
החוקרים מציינים כי למרות שמחקרים קודמים הצביעו על שיעורי היארעות גבוהים יותר של מחלות פסיכיאטרית בקרב חולים ששרדו תסמונת מצוקה נשימתית חדה, אין מידע רב אודות ההשפעה של הפרעות פסיכיאטריות קודמות על מהלך האשפוז של חולים אלו.
מתוך כנס CHEST
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!