ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Archives of Neurology, עולה כי לחולים עם ALS (amyotrophic lateral sclerosis) יש התקדמות איטית יותר של המחלה והם חיים יותר לעומת חולי ALS לפני 20 שנה.
החוקרים מצאו כי בקרב חולי ALS החיים בימינו, זמן ההישרדות הממוצע מהופעת סימפטומי המחלה עלה מ-3.22 שנים בשנת 1984 ל-4.23 שנים בשנת 2004.
כמו כן, נמצא הבדל ניכר בדרך, שבה התקדמה המחלה בחולים לפני שנת 1999 ואחריה, וכי אפקט זה לא היה תלוי בשיפור סטנדרטי הטיפול.
החוקרים ריבדו מאגר נתונים גדול של חולי ALS ל-2 קבוצות : קבוצה היסטורית, שאובחנה בין האחד בינואר 1984 והאחד בינואר 1999, וקבוצה עכשווית, שאובחנה בין השני בינואר 1999 ועד האחד בנובמבר 2004.
שני המשתנים העיקריים, שנמדדו במחקר, היו הישרדות וזמן עד להתקדמות של 20 נקודות בניקוד AALSS (Appel ALS score). ההישרדות הוגדרה כמספר החודשים מהופעת הסימפטומים ועד למוות מכל סיבה שהיא.
במחקר השתתפו 1041 חולים, 647 (62.2%) ו-394 (37.8%) בקבוצה ההיסטורית ובקבוצה העכשווית בהתאמה.
בנוסף להישרדות לזמן ארוך יותר, החוקרים מצאו כי מחלת החולים בקבוצה העכשווית התקדמה יותר לאט 10 חודשים עד הגעה לניקוד של 20 נקודות ב-AALSS לעומת 9 חודשים בקבוצה ההיסטורית.
מאפייני החולים
הקבוצה העכשווית אופיינה על ידי אחוז נמוך יותר של חולים עם מהלך בולברי (bulbar בסוג זה של ALS ראשית מתנוונים הנוירונים המוטורים בגזע המוח), מהלך קליני זה מנבא באופן טיפוסי פרוגנוזה גרועה. בנוסף, יותר חולים בקבוצה זו קיבלו את התרופה riluzole ועברו טיפול NIV (noninvasive ventilation).
מצד שני, חולים בקבוצה ההיסטורית היו צעירים יותר, היה להם ניקוד AALSS נמוך יותר בנקודת ההתחלה והם עברו טיפול PEG (percutaneous gastrostomy) לעיתים יותר תכופות.
אך, בלי קשר להבדלים בין שתי הקבוצות, ניתוח רב משתנים חשף שיפור בתוצאות במשך הזמן, שהיה בלתי תלוי בערפלנים, כגון מקום הופעת הסימפטומים הראשונים, גיל, מין, איחור באבחון ו-AALSS בנקודת ההתחלה.
יתרה מכך, התוצאות של החולים היו בלתי תלויות בטיפולים (שהם יכולים בפוטנציאל להשפיע על התוצאות), כגון שימוש ב-riluzole, טיפול ב-NIV או טיפול ב-PEG.
החוקרים ציינו כי הם היו מופתעים לראות כי התוצאות המשופרות בקבוצה העכשווית היו בלתי תלוית בכל הגורמים הללו.
האם מדובר בשינוי ההיסטוריה הטבעית ?
תוצאות מחקר אלה העלו את השאלה האם ההיסטוריה הטבעית של ALS משתנה ?
החוקרים ציינו כי אין הם רוצים, שיסתכלו על העבודה שלהם ויפרשו אותה כאומרת, שההיסטוריה הטבעית של המחלה משתנה, אך ממצאי המחקר בהחלט מעלים את האפשרות הזאת. אפשרות נוספת היא שלגישה הרב מקצועית של הצטיינות הנפוצה כיום במרכזים רבים יש השפעה על ההיסטוריה הטבעית של המחלה.
לדברי החוקרים, הם עדיין לא מבינים את כל הגורמים, שתורמים להיסטוריה הטבעית של ALS, אך גם חשוב לרופא להבין שהעובדה היא שהחולי ALS חיים יותר בימינו. ALS היא אחת המחלות הגרועות ביותר במין האנושי, החולה המחלה רואה כיצד הגוף שלו מתנוון. אך משמעות העובדה, שחולים אלה חווים התקדמות איטית יותר של המחלה והם חיים יותר, היא שיש לנו הזדמנות מצוינת להביא למקסימום את איכות החיים שלהם.
משמעויות המחקר
בנוסף למשמעויות הקליניות של המחקר, למחקר יש משמעויות מחקריות. מחקרי ALS עם סמיות כפולה בדרך כלל עולים המון כסף, יש המון תרופות להעריך ומספר מועט מדי של חולים. אחת מהאלטרנטיבות של מחקר, שחוקרי מחקר זה תומכים בה היא שימוש במחקר futility לפני ביצוע מחקר עם סמיות כפולה, ובכדי להשיג מטרה זו יש צורך במאגר נתונים זמין של נבדקי ביקורת.
מחקרים אלה מאפשרים לבדוק את הטיפול הפוטנציאלי במספר קטן של חולים תוך שימוש במאגר נתונים עכשווי של האוכלוסייה כקבוצת ביקורת המקבלת פלצבו ואז להשוות את התוצאות.
יש לציין כי תוצאות מחקר זה מציעות כי זה קריטי להשתמש במידע עכשווי על נבדקי אוכלוסייה בכדי להבטיח תוקף למחקר זה כי עשויות להיות טעויות. דוגמא לכך הביא החוקר, כשהוא השווה את התוצאות של קבוצת הטיפול עם מידע של תוצאות, שהוא ראה לפני 10 שנים, ואז התוצאות יכולות להיראות כאילו קבוצת הטיפול חווה שיפור משמעותי כי זה לא לוקח בחשבון שהחולים העכשוויים יכולים להשתפר בלי תלות לתרופה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!