מחקרים קודמים מצאו כי אירועי דחק מעלים את הפעילות המטבולית באמיגדלה ומהווים גורם סיכון למחלות לב וכלי דם, אך כעת מחקר חדש זיהה לראשונה כי הפעילות באמיגדלה מנבאת אירועים קרדיווסקולאריים בעתיד.

המחקר כלל שני חלקים. בחלק אחד נכללו 293 משתתפים, שהופנו להשלמת בדיקת 18F-FDG PET/CT והחוקרים מבוסטון מצאו כי עליה בפעילות מטבולית במנוחה בבאזור האמיגדלה, מח העצן ודופן העורק מצויה בקורלציה עם סיכון מוגבר לאירועים מוחיים, אוטם לבבי או אנגינה במהלך המעקב.

במחקר שני נכללו 13 חולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית, שהשלימו בדיקת 18F-FDG PET וכן השיבו על שאלוני PSS-10 (Perceived Stress Scale). החוקרים מניו-יורק זיהו כי רמות גבוהות של אירועי דחק עומדות בקורלציה עם פעילות מוגברת באמיגדלה, תהליכים דלקתיים בעורק ורמות CRP.

לאור זאת, החוקרים מציעים במאמרם שפורסם בכתב העת Lancet מודל המסביר את המנגנון הקושר בין דחק ובין אירועים קרדיווסקולאריים בעתיד.

לדבריהם, האמיגדלה עשויה לשמש כמבנה מרכזי במנגנון הקושר בין דחק ובין מחלות לב וכלי דם, כאשר עליה בפעילות רקמה המטופויאטית וטרשת עורקים מוגברת מהווים מרכיבים נוספים המעורבים בציר עצב-מערכת המטופויאטית-עורק.

משמעות הממצאים היא כי בסופו של דבר, דחק כרוני הינו גורם סיכון חשוב הניתן לטיפול למחלות לב וכלי דם. הם ממליצים להשלים בדיקות סקר לאירועי דחק ולטפל בהם ביעילות, בדומה לגורמי סיכון מג’וריים אחרים למחלות לב וכלי דם.

עם זאת, החוקרים מזהירים כי המחקר רק מדגים קשר בין השניים וכי להבנה טובה יותר של הסיבתיות יש להשלים מחקרים פרוספקטיביים עם מדגם גדול יותר של משתתפים.

Lancet 2017

לידיעה במדסקייפ