מעורבות כלייתית מופיעה בכ־20%–60% מחולי לופוס והיא גם גורם מרכזי המשפיע על פרוגנוזה, על תחלואה ועל תמותה. למרות התקדמות משמעותית בטיפולים בעשור האחרון, חלק מהחולים עדיין מתקדמים לאי־ספיקת כליות כרונית ואף לכשל כלייתי סופי, לכן היה צורך בעדכון ההמלצות הקודמות משנת 2019 על מנת לשלב ידע חדש, טיפולים ביולוגיים מתקדמים ונתונים ממחקרים קליניים עדכניים.

ההמלצות פותחו על ידי צוות מומחים בינלאומי הכולל ראומטולוגים, נפרולוגים ונציגי מטופלים. התהליך כלל סקירת ספרות שיטתית של מחקרים שפורסמו בין השנים 2019–2024, שימוש בשיטת דלפי להשגת קונצנזוס בין מומחים והערכת רמת הראיות לפי שיטות מקובלות ברפואה מבוססת ראיות. בסופו של תהליך הוגדרו ארבעה עקרונות כלליים ושלוש־עשרה המלצות קליניות מרכזיות.

העקרונות הכלליים מדגישים את הצורך במעקב שגרתי אחר סימני פגיעה כלייתית בחולי לופוס, חשיבות ביצוע ביופסיה כלייתית לאבחנה מדויקת, ואת הצורך בטיפול רב־תחומי הכולל ראומטולוגים ונפרולוגים. בנוסף מודגש כי מטרת הטיפול היא למנוע התקדמות למחלת כליות כרונית, להפחית התלקחויות של המחלה ולשפר את איכות החיים של המטופלים.

ההמלצות הקליניות מתמקדות במספר תחומים מרכזיים: אבחון באמצעות ביופסיה כלייתית, הגדרת מטרות טיפול כגון ירידה בפרוטאינוריה ושימור תפקוד כלייתי וכן שימוש בטיפולים אימונולוגיים שונים. בין הטיפולים המרכזיים נכללים גלוקוקורטיקואידים, מיקופנולט, ציקלופוספמיד, מעכבי קלצינאורין, וכן תרופות ביולוגיות חדשות כמו belimumab, voclosporin ו‑obinutuzumab. בנוסף מודגש כי טיפול משולב מוקדם עשוי לשפר את שיעורי התגובה ולהפחית התקדמות של המחלה.

המאמר מדגיש גם את חשיבות הטיפול הלא־אימונולוגי הכולל הגנה כלייתית באמצעות חסימת מערכת רנין־אנגיוטנסין, שימוש במעכבי SGLT2, טיפול בגורמי סיכון קרדיווסקולריים וחיסונים למניעת זיהומים. כמו כן נידונות סוגיות של תכנון היריון, טיפול במחלה עמידה, ושימוש בדיאליזה או השתלת כליה במקרים של כשל כלייתי מתקדם.

לסיכום, עדכון 2025 של המלצות EULAR מספק מסגרת טיפולית מודרנית לניהול לופוס עם מעורבות כלייתית, תוך שילוב טיפולים ביולוגיים חדשים, גישה רב־תחומית והדגשת טיפול מותאם אישית לשיפור התוצאות ארוכות הטווח של המטופלים.

למאמר