במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות ניתוח פוסט-הוק של נתוני מחקר LEADER, מהן עולה כי ירידה בהפרשת אלבומין בשתן במהלך השנה הראשונה לטיפול התרופתי בחולים עם סוכרת מסוג 2 לוותה בירידה בשיעור האירועים הקרדיווסקולאריים והכלייתיים, ללא תלות בטיפול.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין שינויים בהפרשת אלבומין בשתן לאורך שנה אחת ובין הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים וכלייתיים בחולים עם סוכרת מסוג 2.
מחקר LEADER היה מחקר אקראי להערכת הטיפול ב-Liraglutide במינון של עד 1.8 מ”ג/יום, אל מול פלסבו, אשר ניתנו כתוספת לטיפול סטנדרטי למשך 3.5-5 שנים ל-9,340 משתתפים עם סוכרת מסוג 2 וסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם. החוקרים חישבו את השינוי ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן מתחילת המחקר עד לאחר שנה אחת וסיווגו את המשתתפים לשלוש קבוצות: ירידה של מעל 30% (2,928 משתתפים), ירידה של עד 30% (1,218 משתתפים), או כל עליה בהפרשת אלבומין בשתן (4,124 משתתפים), ללא תלות בטיפול.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים והסיכון לסיבוכים כלייתיים, החל משנה אחת עד לתום המחקר, בהתאם לקבוצות שנוצרו על-בסיס יחס אלבומין:קריאטינין בשתן (מתחת ל-30 מ”ג/גרם, 30-300 מ”ג/גרם, או 300 מ”ג/גרם ומעלה).
החוקרים מדווחים כי בחולים עם ירידה של מעל 30% ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן תועדה ירידה של 18% בסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים (יחס סיכון של 0.82, p=0.006) ובאלו עם ירידה של עד 30% ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן לא תועד שינוי משמעותי בסיכון לסיבוכים אלו (יחס סיכון של 0.99, p=0.912), בהשוואה לחולים בהם תועדה עליה בהפרשת אלבומין בשתן.
באשר לסיבוכים כלייתיים, החוקרים מדווחים כי באלו עם ירידה של מעל 30% ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן תועדה ירידה של 33% בסיכון לסיבוכים (יחס סיכויים של 0.67, p=0.02), וגם במקרה זה, ירידה של עד 30% בהפרשת אלבומין בשתן לא לוותה בירידה משמעותית בסיכון לסיבוכים כלייתיים (יחס סיכויים של 0.97, p=0.881), בהשוואה לאלו בהם חלה עליה בהפרשת אלבומין בשתן.
החוקרים מדגישים כי התוצאות לא היו תלויות ביחס אלבומין:קריאטינין ההתחלתי. השינויים בסיכון לסיבוכים אלו עם ירידה של מעל 30% ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן היה דומה בנוכחות מיקרואלבומינוריה או מאקרואלבומינוריה.
החוקרים כותבים כי מעקב אחר הפרשת אלבומין בשתן עדיין מהווה מרכיב חשוב בטיפול בסוכרת ועד כה לא מוצה פוטנציאל השימוש במדד זה באוכלוסיית החולים הנ”ל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!