לפי פרדוקס ההשמנה, השמנת-יתר, המלווה לרוב בסיבוכים רפואיים, מלווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר בקרב חולי דיאליזה. עם זאת, ממחקר חדש עולה כי התופעה אינה תקפה לחולים צעירים, אלא רק לאלו בגיל 65 ומעלה.

במחקר הרב-מרכזי, שהוצע בכנס השנתי ה-43 של American Society of Nephrology, חוקרים מהולנד העריכו את נתוני התמותה לאחר שבע שנים בקרב 1749 חולי דיאליזה, ומצאו כי בקרב חולים צעירים, מתחת לגיל 65, שהיו שמנים, הסיכון לתמותה בתוך שבע שנים היה גבוה יותר ב-50%, בהשוואה לצעירים בעלי משקל תקין.  מנגד, השמנת-יתר לא לוותה בעליה בשיעורי התמותה בקרב חולי דיאליזה מעל גיל 65.

בחולים עם תת-משקל (BMI של מתחת ל-20 ק”ג למ”ר), שיעורי התמותה היו גבוהים יותר הן בחולים צעירים והן בחולים מבוגרים, בהשוואה לאלו עם ערכי BMI בטווח התקין. בקרב חולים בתת-משקל חלה עליה של פי שתיים בסיכון לתמותה, ובקרב צעירים שמנים חלה עליה של פי 1.6 בסיכון לתמותה, בהשוואה לאלו בעלי משקל תקין.

המשתתפים חולקו לשמונה קטגוריות על-בסיס גיל (מתחת ומעל גיל 65), וערכי BMI בתחילת המחקר (מתחת ל-20 ק”ג למ”ר, 7.5%), 20-25 ק”ג למ”ר , 47.0%), 25-30 ק”ג למ”ר, 34.5%) ו-30 ק”ג למ”ר ומעלה (11.0%).

בקרב חולי דיאליזה צעירים, בהשוואה לאלו עם ערכי BMI בטווח התקין, יחסי הסיכון לפי קטגוריות BMI עמדו על 2.16, 1.00 (קבוצת ייחוס), 0.89 ו-1.60, בהתאמה. בקרב חולי דיאליזה מבוגרים, יחס הסיכון עמד על 1.64, 1.18, 1.18 ו-1.06, בהתאמה.

החוקרים אינם יודעים בדיוק מהי הסיבה לממצאים אלו, אך ייתכן כי ההסבר נעוץ בכך שתמותה עקב השמנה דורשת זמן לפחות שבע שנים וחולי דיאליזה מבוגרים שמתו בתוך שבע שנים הלכו לעולמם ככל הנראה מסיבות אחרות, לכן לא הספיקו למות מסיבוכי השמנה.

Renal Week 2010: American Society of Nephrology 43rd Annual Meeting

לידיעה במדסקייפ