השתלה מגבירה את הסיכון לממאירות, בשל השימוש הכרוני בתרופות למניעת דחייה. במקרה של קפוסי סרקומה, ההשפעה הפרמסיבית של אימונוסופרסיה נלמדה היטב, ונראה כי ציקלוספורין (CsA) משחק תפקיד מרכזי. החוקרים השוו היארעות קפוסי סרקומה במושתלים שקיבלו Neoral או Sandimmune כחלק מהטיפול האימונוסופרסיבי.

מעקב נערך אחר 668 משותלי כיליה בין 1970 ל-2003. 300 היו על CsA Sandimmune ו-308 על טיפול מבוסס CsA Neoral. התוצאה העיקרית שנבדקה היתה היארעות קפוסי סרקומה.

קפוסי סרקומה אובחן ב-20 מ-608 החולים שקיבלו CsA עם אחוז היארעות של 4.7 ל-1000 חולים לשנה. לא נמצאו עדויות למחלה לפני טיפול ב-CsA. מקרב אלו שטופלו ב-CsA, אלו שקיבלו Neoral היו בסיכון של פי 4 למחלה לעומת קבוצת Sandimmune (כ-10.7 לעומת 2.3 ל-1000 חולים לשנה). אנליזת קפלן-מאיר הראתה כי חולים שקיבלו Neoral היו בעלי סבירות מצטברת נמוכה יותר להיות ללא קפוסי סרקומה לעומת אלו שקיבלו Sandimmune. אנליזת קוקס הראתה כי Neoral היה סמן חיובי לקפוסי סרקומה בהשוואה ל-Sandimmune (יחסי סיכון 2.237). בקרב חולים עם Neoral, אלו שפיתחו קפוסי היו בחשיפה יומית לתרופה.

החוקרים הסיקו כי במושתלי כיליה CsA Neoral מעלה את הסיכון לקפוסי סרקומה בהשוואה ל-Sandimmune, כנראה בגלל זמינות ביולוגית מוגברת וחשיפה יומית של החולים.

Transplantation. 2005 Sep 27;80(6):743-748

לתקציר הידיעה