תואצות מחקר שנערך ב-122 ילדים מעידות כי ילדים הסובלים מסינדרום מקטע QT ארוך (LQTS), מחלה תורשתית הקשורה לסיכון מוגבר להפרעות קצב חדריות, להתעלפויות, ולמוות פתאומי, מראים תוצאות טובות במתן טיפול בחסם ביתא מתאים.

הקרדיולוגים הצרפתיים מדווחים כי לא התרחשו מקרי מוות בקרב 111 ילדים ששרדו את תקופת הינקות, קיבלו חסמי ביתא בלבד וצייתו לטיפול.

יתר על כן, ב-106 מתוך 111 הילדים (95.5%) לא התרחשו ארועים לבביים במהלך תקופת מעקב ממוצעת בת 7.5 שנים (טווח של 1-18 שנים).

בנוסף מציינים החוקרים כי כל החולים בעלי גנוטיפ LQT1 השתייכו לקבוצה רגילה זו, כולל אלו שאובחנו בשל התעלפות או בשל דום-לב ונחשבו למצויים בסיכון הגבוה ביותר להתרחשות ארוע לבבי.

ארועים לבבייםלא התרחשו גם ב-61 החולים הפרה-סימפטומטיים שאובחנו ב-LQTS בשל היסטוריה משפחתית או בחופן נשאי מוטצית KCNQ1 הסימפטומטים שטופלו ביעילות במתן חסם ביתא.

בקבוצה כולה, מקרה המוות היחיד שהתרחש היה בחולה עם מוטצית KCNQ1 ועם אינטרוול QTc נורמלי שבו הופסק מתן הטיפול בחסם ביתא על-פי בקשת המשפחה.

לטענת החוקרים מוכיח ממצא זה כי פנוטיפ נורמלי בנוכחות גנוטיפ שאיננו תקין עלול להיות קשור לסיכון להתעלפות או לתמותה.

הם מסכמים כי המחקר מראה כי טיפול במתן חסמי ביתא, שנפוץ כיום בחולים הסובלים מ-LQTS, יעיל בטיפול במחלה זו. הם מוסיפים כי טיפולים נוספים ,כמו קוצב לב או השתלה, עשויים להינתן בחלק מהמקרים, כמו בילודי LQT2 עם הפרעות בהולכה, בחולי LQT3, או כשהביולוגיה המולקולרית חושפת שתי מוטציות בחולה מסוים.