מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה ובחנו את הנושא שנוי המחלוקת, Benign Multiple Sclerosis, הגיעו להערכות שונות באשר לשיעורי ההימצאות של המחלה ועוררו אפשרויות טיפול סותרות.

טרשת נפוצה שפירה מצבים בהם החולה אובחן עם טרשת נפוצה במשך שנים רבות, אך צבר מעט מאוד מוגבלויות הייתה הנושא של ארבעה מחקרים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השביעי מטעם ECTRIMS/ACTRIMS.

כל ארבעת המחקרים הציעו כי ישנה תת-קבוצה של חולים בהם ההתקדמות הייתה איטית מאוד וחיו חיים כמעט-תקינים גם מספר עשורים לאחר האבחנה הראשונית. עם זאת, ההערכות באשר להיקף המדויק של החולים בהם בפועל תועד המהלך השפיר נעו בין פחות מ-4% אל מעל 30% והבעיה בזיהוי מוקדם של חולים אלו נותרה על כנה.

אחת הסוגיות הנוגעות לעיקרון טרשת נפוצה שפירה נוגע לכך שההגדרה עשויה להיות שונה. הגדרה נפוצה אחת כיום כולל מדד EDSS (Expanded Disability Status Scale) של עד 3 נקודות לאחר 15 שנים מהאבחנה, אך חלק מהמחקרים התבססו על ספי EDSS מעט גבוהים או נמוכים יותר ומשך הזמן השתנה בין 10-30 שנים.

שלושה מחקרים שהוצגו בכנס בחנו מדגמים שונים של חולים עם טרשת נפוצה והעריכו כי שיעורי הימצאות טרשת נפוצה על-בסיס מדדי EDSS  לאחר 15-30 שנים, נעים סביב 25-30%.

החוקרים כותבים כי ממחקרים אלו עלה כי טיפול אגרסיבי מוקדם אינו בהכרח האפשרות הטובה בכל החולים וכי המתנה ומעקב אחר מהלך המחלה בטרם התחלת טיפול עשויה להיות מוצדקת בחלק מהמקרים.

מתוך כנס ECTRIMS/ACTRIMS

לידיעה במדסקייפ