חולים עם מיאלומה נפוצה מטופלים לעיתים קרובות בביספוספנטים להגנה על העצם מפני נגעים ליטיים, אך ממחקר חדש עולה כי Denosumab (אקסג’יבה) עשוי לשמש כטיפול חליפי. במחקר בו נערכה השוואה ראש-בראש עם Zoledronic Acid (אקלסטה), החוקרים מצאו כי Denosumab לא היה נחות והדגים יתרון בהפחתת סיכון לאירועים חריגים כלייתיים.

לצורך ההשוואה בין Zoledronic Acid ובין Densoumab, החוקרים חילקו באקראי 1,718 מבוגרים עם אבחנה חדשה של מיאלומה נפוצה לטיפול בזריקות Denosumab במינון 120 מ”ג כל ארבעה  שבועות (859 חולים) או זריקה תוך-ורידית של Zoledronic Acid כל ארבעה שבועות (859 חולים), בנוסף לטיפול במיאלומה נפוצה.

המחקר לא כלל חולים עם אי-ספיקת כליות במידה ופינוי קריאטינין בסיסי היה נמוך מ-0 מ”ל/דקה ומרבית המאפיינים הבסיסיים היו דומים: 66% מהמטופלים ב-Denosumab ו-67.2% מהמטופלים ב-Zoledronic Acid דיווחו על היסטוריה  של סיבוך הקשור בשלד וב-26.7% תועד פינוי קריאטינין מתחת ל-60 מ”ל/דקה.

המחקר ענה על התוצא העיקרי של העדר-נחיתות Denosumab לעומת Zoledronic Acid במונחים של זמן עד לסיבוך הקשור בשלד, כאשר 43.8% מהחולים בקבוצת Denosumab ו-44.6% מהמטופלים ב-Zoledronic Acid אובחנו עם סיבוך ראשון בשלד במהלך חציון מעקב של 17.4 חודשים.

לא תועדו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות במונחים של חציון הזמן עד לסיבוך ראשון הקשור בשלד; אירוע זה תועד לאחר חציון של 22.38 חודשים עם Denosumab ו-23.98 חודשים עם Zoledronic Acid.

חלק גדול מסיבוכי השלד (60%) אירעו בשלב מוקדם, בתוך שלושה חודשים, והובילו את החוקרים לשער כי הנתונים משקפים אירועים שאירעו עוד בטרם החלה להופיע ההשפעה של הטיפול.  ייתכן כי החשיפה של החולים לטיפול נוגד-ספיגה לא הייתה ארוכה דיו בכדי להוביל להבדלים בטיפול.

לאור זאת, הם השלימו ניתוח פוסט-הוק לאחר 15 חודשים שהדגים עדיפות ל-Denosumab (450 חולים) על-פני Zoledronic Acid (459 חולים) בהערכת הזמן עד לסיבוך ראשון הקשור בשלד (יחס סיכון של 0.66).

סך סיבוכי השלד כללו שברים ב-31 מטופלים ב-Denosumab וב-43 מטופלים ב-Zoledronic Acid; קרינה לעצם ב-5 ו-12 חולים, בהתאמה; ניתוח של העצם ב-9 ו-13 חולים ודחיסת חוט שדרה בשני חולים שטופלו ב-Denosumab וחולה אחד שטופל ב-Zoledronic Acid.

הניתוח לא הדגים הבדלים מובהקים בין הקבוצות במונחי הישרדות כוללת, עם פחות מקרי תמותה בקבוצת Denosumab (121 חולים, 14%) לעומת Zoledronic Acid (129 חולים, 15%).

בניתוח להערכת חציון הישרדות ללא-התקדמות, זוהה הבדל של למעלה מעשרה חודשים בין קבוצת הטיפול ב-Denosumab (46 חודשים) ו-Zoledronic Acid (35 חודשים) (יחס סיכון של 0.82).

אירועים חריגים על-רקע הטיפול תועדו בשיעורים דומים בשתי הקבוצות; אלו שתועדו בלמעלה מ-25% מהחולים כללו שלשולים ובחילות. שיעור אירועים חריגים חמורים תאמו לשיעורים המוכרים עם כל תרופה, כולל היפוקלצמיה (16.9% בקבוצת Denosumab ו-12.4% בקבוצת Zoledronic Acid) ונמק של עצם הלסת (4.1% ו-2.8%, בהתאמה).

חשוב לציין כי שיעור נמוך יותר משמעותית של מטופלים ב-Denosumab אובחנו עם אירועים חריגים העשויים להיות קשורים לרעילות כלייתית (10% לעומת 17.1%). האירועים זוהו בעיקר בחולים עם פינוי קריאטינין של 60 מ”ל/דקה או פחות (12.9% לעומת 26.4%, בהתאמה).

אירועים חריגים על-רקע הטיפול התרופתי הובילו להפסקת התרופה ב-12.9% מהמטופלים ב-Denosumab ו-11.5% מהמטופלים ב-Zoledronic Acid.

מתוך כנס מטעם ה-EHA (European Hematology Association)

לידיעה במדסקייפ