מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Lancet עולה כי מדד מסת הגוף, היקף המותניים והיחס בין המותניים והירך, בין אם נבחנים בנפרד או באופן משולב, אינם מביאים לשיפור ניכר בחיזוי הסיכון למחלות לב וכלי דם בתושבים במדינות מפותחות, כאשר ישנו מידע זמין נוסף אודות לחץ דם סיסטולי, היסטוריה של סוכרת ורמות שומנים בדם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנם הבדלים בקווים המנחים בנוגע לחשיבות הערכת מדדי השמנה לניבוי הסיכון למחלות קרדיווסקולאריות, כאשר ישנו מידע זמין אודות גורמי סיכון אחרים. במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הקשר בין מדד מסת הגוף, היקף המותניים והיחס בין המותניים לירך ובין הסיכון למופע ראשון של מחלה קרדיווסקולארית.
החוקרים התבססו על רשומות אודות 58 מדגמים לחישוב יחס הסיכון לסטיית תקן אחת מעל ערכי הבסיס והעריכו את הסיכון.
בידי החוקרים היו רשומות רפואיות אודות 221,934 תושבים מ-17 מדינות (14,297 אירועים קרדיווסקולאריים; 1.87 מיליון שנות-אדם בסיכון). מדידות סדרתיות של השמנה נערכו ב-63,821 נבדקים (מרווח ממוצע של 5.7 שנים). בנבדקים עם ערכי BMI של 20 ק”ג למטר רבוע ומעלה, יחס הסיכון למחלה קרדיווסקולארית היה 1.23 עם BMI, 1.27 עם היקף המותניים ו-1.25 עם יחס בין המותניים לירך, לאחר תקנון לגיל, מין והרגלי עישון.
לאחר תקנון נוסף ללחץ הדם הסיסטולי בתחילת המחקר, היסטוריה של סוכרת ורמת כולסטרול כללי ו-HDL, יחסי הסיכון המקבילים עמדו על 1.07 עם BMI, 1.10 עם היקף מותניים ו-1.12 עם יחס היקף מותניים וירכיים.
הוספת המידע אודות ערכי BMI, היקף מותניים או יחס היקף מותניים וירך לא הוסיף מידע חשוב לחיזוי הסיכון הקרדיווסקולארי, או סיווג המשתתפים לקטגוריות לפי הסיכון הצפוי ל-10 שנים. הממצאים היו דומים גם כאשר התייחסו לנתונים בשילוב עם מדדי ההשמנה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מממצאי המחקר עולה כי מדד מסת הגוף, היקף המותניים והיחס בין המותניים והירך, בין אם נבחנים בנפרד או באופן משולב, אינם מביאים לשיפור ניכר בחיזוי הסיכון למחלות לב וכלי דם בתושבים במדינות מפותחות, כאשר ישנו מידע זמין נוסף אודות לחץ דם סיסטולי, היסטוריה של סוכרת ורמות שומנים בדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!