כשל שחלתי מוקדם (Premature Ovarian Insufficiency – POI ) הוא אובדן תפקוד שחלתי לפני גיל 40, המתבטא בירידה בפוריות, אמנוראה, ירידה ברמות האסטרדיול ועלייה ברמות FSH, ומלווה בסיכון מוגבר למחלות לב, אוסטאופורוזיס ופגיעה באיכות החיים. בעוד שחלק מהמקרים מוסברים ע”י גורמים גנטיים, אוטואימוניים או טיפוליים, מרבית המקרים הם אידיופתיים. בשנים האחרונות גובר העניין בהשפעת חשיפה סביבתית למתכות על הזדקנות השחלה. מאחר שבמציאות בני אדם חשופים למספר מתכות בו-זמנית, מטרת המחקר הייתה להעריך הן את השפעתן של מתכות בודדות והן את השפעתה של תערובת מתכות על הסיכון להתפתחות  POI.

מחקר שפורסם ב-BMC Women’s Health  ביוני 2026 , מסוג מקרה־ביקורת, כלל 30 נשים עם POI אידיופתי שאובחן לאחרונה וכן 31 נשים בריאות עם תפקוד שחלתי תקין. בשתי הקבוצות לא נמצאו הבדלים בגיל, BMI, מצב משפחתי, השכלה או גורמי אורח חיים עיקריים. לכל המשתתפות נמדדו ריכוזי 15 יסודות קורט בפלזמה, ובהם: ברזל, אבץ, סלניום, קובלט, נחושת, מנגן, ונדיום ומתכות נוספות. בנוסף נמדדו גם מדדי התפקוד השחלתי, כאשר כצפוי בקבוצת ה־POI  נמצאו רמות FSH ו-LH  גבוהות משמעותית, לצד רמות נמוכות של AMH ואסטרדיול.

בניתוח התוצאות נמצא כי רמות מנגן (Mn) וונדיום (V) היו גבוהות יותר בנשים עם POI בהשוואה לקבוצת הביקורת. לאחר התאמה לגיל ול־BMI , נמצא כי רמות גבוהות של ונדיום היו קשורות לעלייה בסיכון ל־POI בעוד שרמות גבוהות של קובלט (Co) נקשרו דווקא לירידה בסיכון. בנוסף, נמצא קשר לא־לינארי בין רמות מנגן לבין הסיכון למחלה, כאשר ככל שריכוז המנגן עלה, כך עלה גם הסיכון ל־POI. כאשר נבחנה ההשפעה המשולבת של מספר מתכות באמצעות מודל סטטיסטי מתקדם, נמצא כי השילוב של מנגן, ונדיום, נחושת וקובלט היה קשור לעלייה בסיכון ל־POI, כאשר מנגן היה המתכת בעלת התרומה המשמעותית ביותר למודל, בעוד שקובלט הדגים מגמה של השפעה מגינה.

החוקרים מסבירים כי עודף מנגן, נחושת וונדיום עלול להגביר עקה חמצונית, לגרום לנזק מיטוכונדריאלי ולפגיעה בתאי הגרנולוזה ובאואוציטים, ובכך להאיץ את הזדקנות השחלה. לעומת זאת, ייתכן שלקובלט, המשמש מרכיב של ויטמין B12, קיימת השפעה מגינה, אולם מנגנון זה עדיין אינו ברור ודורש מחקר נוסף.

לסיכום, המחקר מצביע על קשר אפשרי בין חשיפה למתכות סביבתיות, ובעיקר מנגן וונדיום, לבין הסיכון להתפתחות כשל שחלתי מוקדם, ומדגיש כי הערכת החשיפה לתערובת מתכות עשויה להיות בעלת משמעות רבה יותר מהערכת כל מתכת בנפרד. עם זאת, מדובר במחקר קטן מסוג מקרה־ביקורת, ולכן לא ניתן להסיק ממנו על קשר סיבתי, ונדרשים מחקרים פרוספקטיביים גדולים יותר כדי לאשר את הממצאים ולהבהיר את מנגנוני הפעולה.

למאמר