חשיפה לחוויות שליליות בתקופת הילדות מלווה בסיכון מוגבר לדיכאון עמיד לטיפול בבגרות, כאשר כל חוויה שלילית נוספת בילדות מלווה בעליה של כ-70% בסיכון הנ”ל, כך מדווחים חוקרים משבדיה שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. הקשרים הבולטים ביותר תועדו עם הזנחה גופנית והתעללות מינית, כאשר כל אחד מאלו לווה בסיכון גבוה יותר מפי חמישה לדיכאון עמיד לטיפול.
החוקרים השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסייה על-בסיס נתונים ממאגר Swedish Twin Registry עם למעלה מ-17,800 תאומים (גיל ממוצע של 32 שנים, 57% נשים) שנולדו בין 1959 עד 1985 ובין 1986 ועד 1992 והשלימו שאלונים בשנים 2005-2006 או 2013-2014, כולם היו במעקב עד 2016.
חשיפה לחוויות שליליות בילדות נבחנה על-בסיס שאלונים שכללו הזנחה או התעללות רגשית, הזנחה גופנית, התעללות גופנית, התעללות מינית, אונס, פשע שנאה ועדות לאלימות מצד בן משפחה לפני גיל 19 שנים. מבין כל המשתתפים, 31% דיווחו על חשיפה לאירוע שלילי אחד לפחות בילדות וב-6% תועדה חשיפה לשלושה אירועים ומעלה.
התוצא העיקרי היה דיכאון עמיד לטיפול, אשר הוגדר כהפרעת דיכאון מג’ורית לפי קריטריוני DSM-4 ולפחות שני שינויים טיפול נוגד-דיכאון. ניתוח משני בחן את סוגי החוויות השליליות, קשרי מנה-תגובה וקשר בין חשיפה לחוויות שליליות ובין הסיכון להפרעת דיכאון מג’ורית. עוד הושלם ניתוח של התאומים תוך תקנון לגורמים גנטיים וסביבתיים משותפים.
השכיחות הכוללת של דיכאון עמיד לטיפול עמדה על 1.3%; השכיחות עמדה על 5% באלו שדיווחו על לפחות שלושה חוויות שליליות בילדות לעומת 0.7% מאלו ללא חשיפה דומה. כל חוויה שלילית נוספת לוותה בעליה בסיכון לדיכאון עמיד לטיפול (יחס סיכויים של 1.69), כאשר התוצאים נותרו מובהקים גם בניתוח בו הביקורת הייתה תאום מקביל (יחס סיכויים של 2.23).
במשתתפים עם 1-2 חוויות שליליות בילדות תועד סיכון מוגבר לדיכאון עמיד לטיפול (יחס סיכויים של 2.31 ו-4.25, בהתאמה) לעומת אלו ללא חשיפה לאירועים אלו, כאשר הסיכון הגבוה ביותר תועד באלו עם לפחות שלוש חוויות שליליות בילדות (יחס סיכויים של 6.83).
כל תתי הסוגים, למעט פשע שנאה, נקשר עם סיכון מוגבר לדיכאון עמיד לטיפול, כאשר הזנחה גופנית (יחס סיכויים של 5.73) והתעללות מינית (יחס סיכויים של 5.01) הדגימו את הקשרים הבולטים ביותר. רק הזנחה או התעללות רגשית נותרו משמעותיים בניתוחי תאומים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות מניעה ראשונית של חוויות שליליות בילדות ומציעים כי הערכה שגרתית של אירועים אלו עשויה לסייע לרופאים לזהות חולים בסיכון מוגבר לעמידות לטיפול כנגד הפרעת דיכאון מג’ורית.
JAMA Netw Open, March 12, 2026






תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!