תוספת Atezolizumab (טיסנטריק) למשלב Vemurafenib (זלבוראף) ו-Cobimetinib (קוטליק) הובילה להארכת הישרדות ללא-התקדמות בחולים עם מלנומה מתקדמת ועדות למוטאציית BRAF V600, כך עולה מתוצאות מחקר בשלב III שפורסמו במהלך הכנס הווירטואלי מטעם ה-American Association for Cancer Research.
מחקר IMspire150 היה מחקר בינלאומי שכלל 514 משתתפים עם מלנומה מתקדמת עם מוטאציית BRAF, אשר לא קיבלו טיפול קודם. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול כפול (Vemurafenib עם Cobimetinib) או טיפול משולש שכלל תוספת Atezolizumab.
מהנתונים עולה כי עם טיפול משולש, חציון משך ההישרדות ללא-התקדמות עמד על 15.1 חודשים, זאת בהשוואה ל-10.6 חודשים עם טיפול כפול (יחס סיכון של 0.78, רווח בר-סמך 95% של 0.63-0.97, p=0.025).
ממצאי המחקר העידו על הישרדות ללא-התקדמות טובה יותר עם הטיפול המשולש, בהשוואה לטיפול הכפול, הן לאחר 12 חודשים (54% לעומת 45.1%) והן לאחר 18 חודשים (43.6% לעומת 31.6%).
למרות ששיעורי התגובה במחקר היו דומים בשתי הקבוצות (66.3% עם טיפול משולש ו-65% עם טיפול כפול), חציון משך התגובה לטיפול עמד על 21 חודשים בנוכחות Atezolizumab ועל 12.6 חודשים ללא טיפול זה, עם הבדל שהיה משמעותי קלינית. לאחר שנה אחת, 69.4% ו-50.8% מהחולים, בהתאמה, שמרו על התגובה לטיפול.
ניתוח ביניים של ההישרדות הכוללת הצביע על עדיפות לטיפול משולש (28.8 לעומת 25.1 חודשים) ולאחר שנתיים, 60.4% תחת טיפול משולש שרדו, בהשוואה ל-53.1% מאלו תחת טיפול כפול.
עם זאת, הערכת הישרדות ללא-התקדמות ע”י ועידה חיצונית תוצא משני עיקרי לא הדגימה הבדלים מובהקים סטטיסטית (חציון של 16.1 חודשים עם טיפול משולש לעומת 12.3 חודשים עם טיפול כפול).
חלק מהאירועים החריגים על-רקע הטיפול היו נפוצים יותר עם טיפול משולש: חום (38% לעומת 26%), כאבי מפרקים (39% לעומת 28%), עליה ברמות ALT (34% לעומת 23%) ו-AST (30% לעומת 20%), תת-פעילות של בלוטת התריס (17% לעומת 6%) ופעילות-יתר של בלוטת התריס (16% לעומת 8%). שיעורי הפסקת הטיפול על-רקע רעילות עמדו על 12.6% עם טיפול משולש ועל 15.7% עם טיפול כפול.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AACR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!