ישנה דרגה משמעותית של חוסר-דיוק וחוסר-הסכמה בקרב פתולוגים בארצות הברית באבחנת מקרים חשודים למלנומה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יוני בכתב העת BMJ. חשוב מכך, במקרים של מלנומה מוגבלת (In Situ) ומלנומה פולשנית בשלב מוקדם, שיחדיו נפוצות יותר מכלל יתר סוגי המלנומה יחדיו, האבחנה ע”י הרופאים שלקחו חלק במחקר לא הייתה הדירה או מדויקת.

לצורך המחקר, החוקרים גייסו 187 פתולוגים מעשר מדינות להערכת נגעים מלנוציטיים כחלק מעבדותם. קרוב ל-75% מהפתולוגים עבדו בקהילה, רובם לא היו מוכשרים או מיומנים בדרמו-פתולוגיה וקרוב למחצית דיווחו על נפח מקרים של פחות מ-10% נגעים דמויי-מלנומה בחודש. הם התבקשו לפרש את אותה סדרה של דגימות עור (36-48) בשני מקרים נפרדים (שלב ראשון ושני).

החוקרים בחנו את הדיוק ע”י השוואת קביעות הפתולוגים אל מול הערכות פאנל מומחים. הפתולוגים סיפקו את התוצאות המדויקות ביותר בהערכת נגעים קלים בדרגה I (92%) ומלנומה פלשנית בשלב-גבוה בדרגה V (72%). עם זאת, הדיוק היה פחות טוב במקרי הביניים, עם התאמה בין מומחים של פחות מ-50%.

הדיוק של הפתולוגים עמד על 25% בלבד במקרים של נגעים עם אטיפיה בינונית בדרגה II; 40% במקרים של נגעים עם אטיפיה חמורה בדרגה III ומלנומה מוגבלת; ו-43% במלנומה  פולשנית בשלב מוקדם , בדרגה IV.

יתרה מזאת, מבין החולים שאובחנו עם נגעים שפירים (I/II) ע”י הפתולוגים, 0.5% מהחולים יסווגו עם מלנומה פולשנית (IV או V) ע”י פאנל המומחים.

סוגיה מטרידה נוספת העולה מתוצאות המחקר נוגעת לתיאור דגימות ביופסיה כדרגה II-IV ע”י פתולוגים (כלומר, תוצאת ביניים). לא זוהתה הדירות בין פתולוגים בפרשנות מקרים דומים בשני מקרים נפרדים. שיעורי ההסכמה בין האבחנה הראשונה והשניה של הפתולוגים נעו בין 35.2% ל-63.2% במקרי ביניים אלו.

מומחים בתחום מציינים כי לממצאים חשיבות רבה, מאחר ופרשנות שגויה בין דרגה I/II ובין דרגה V תוביל לטיפול ומעקב שונים מאוד אחר החולים.

החוקרים מקווים כי יפותחו טכניקות מהימנות ואובייקטיביות שיתמכו בהערכות הפתולוגים מקרים של נגעים מלנוציטיים.

BMJ. 2017;357:j2813

לידיעה במדסקייפ