מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases עולה כי לסטטינים אין השפעה נוגדת-דלקת בחולי לופוס, זאת בניגוד להשפעתם באוכלוסיה הכללית, ואין עדות לתועלת בטיפול כנגד טרשת עורקים בחולי SLE (Systemic Lupus Erythematosus).

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלה קרדיווסקולארית הינה אחד הגורמים העיקריים לתמותה של חולי SLE. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון אם טיפול בסטטינים יביא להפחתת מדדים תת-קליניים לטרשת עורקים במהלך תקופה של שנתיים.

מדגם המחקר כלל 200 חולי לופוס, ללא מחלה קרדיווסקולארית קלינית. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Atorvastatin במינון 40 מ”ג ביום, או פלסבו זהה. בתחילת המחקר ולאחר שנתיים בוצעה סריקת Helical CT (להערכת קלציום בעורק הכלילי) ודופלקס של עורקי התרדמה (להערכת פלאק/עובי שכבת אינטימה-מדיה).

החוקרים העריכו את פעילות המחלה לאחר חודש, שלושה חודשים ואחת לשלושה חודשים לאחר-מכן. התוצא העיקרי היה השינוי בריכוז קלציום בעורק הכלילי.

בתחילת המחקר, ב-43% מהנבדקים הייתה עדות לקלציום בעורק הכלילי. לאחר שנתיים לא זוהה הבדל מובהק בין הקבוצות מבחינת התקדמות ריכוז קלציום בעורק הכלילי, עובי שכבת אינטימה-מדיה או פלאק בעורק התרדמה. לא זוהה הבדל משמעותי בין הקבוצות במדדי פעילות המחלה, מדדי דלקת או פעילות תאי אנדותל.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם מספקים עדות לכך ש-Atorvastatin מפחית מדדים תת-קליניים של טרשת עורקים או פעילות לופוס במהלך תקופה של שנתיים. למעשה, ההשפעות נוגדות הדלקת של סטטינים, כפי שתוארו באוכלוסיה הכללית, לא זוהו במחקר הנוכחי בחולי לופוס.

Ann Rheum Dis 2011;70:760765

הערת עורך מדור ראומטולוגיה, ד”ר עודד קמחי:

התמותה הקרדיו-וסקולרית המוגברת ב SLE וב  RHEUMATOID ARTHRITIS  התבססה זה מכבר כעובדה. ב RA יש הטוענים שהסיכון הזהה לזה שבסוכרת. בהתאם ישנן המלצות (שאינן מבוססות על מחקרים באוכלוסיות אלה) לאמץ את הגישה הרווחת למניעת היפרכולסטרולמיה ואטרוסקלרוזיס על ידי טיפול בסטטינים.

מחקר זה בחן מדדים לא פולשניים מקובלים לאטרוסקלרוזיס- הסתיידות עורקים כליליים ועובי אינטימה-מדיה של הקרוטיד. מאמר זה לא הדגים עדיפות לטיפול בסטטינים בחולי SLE מבחינת המדדים ההדמיתיים לאחר שנתיים של טיפול וזאת על אף ירידה משמעותית ברמת ה LDL בקבוצה המטופלת.

ישנם מצבים אחרים בהן ההשפעה של הסטטינים אינה ניכרת כמו באוכלוסיה הכללית כגון בחולי דיאליזה בהם הירידה בכולסטרול אינה מתורגמת לירידה בהיארעות של מאורעות קרדיו-וסקולריים.

האם אוכלוסיית חולי ה SLE מצריכה גישה אגרסיבית יותר? האם גורמי הסיכון הקשורים בדלקת או בתרופות אינם מושפעים מסטטינים?

יש לזכור שהאוכלוסיה שנכללה לא סבלה בכניסה למחקר מאירועים קליניים. ההנחה היא שאין זה אתי להכליל חולים כאלה בזרוע פלצבו אך כמובן שיהיה זה מעניין לדעת אם הדברים שונים גם באוכלוסיה זו.