מתוצאות מחקר CheckMate 459, אשר הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-European Society of Medical Oncology, עולה כי הטיפול ב-Nivolumab (אופדיבו) כטיפול קו-ראשון בחולים עם סרטן כבד מתקדם לא הדגים הבדל משמעותי בהישרדות הכוללת, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי הנוכחי ב-Sorafenib (נקסבר), אך שיעורי התגובה הכוללים היו גבוהים יותר כמעט כפליים עם Nivolumab (15% לעומת 7%), כמו גם שיעורי תגובה מלאה וחלקית.

מדגם המחקר כלל 743 חולים עם סרטן כבד מתקדם, אשר חולקו באקראי לטיפול ב-Nivolumab כל שבועיים (371 חולים) או לטיפול ב-Sorafenib פעמיים ביום (372 חולים) עד להתקדמות המחלה או רעילות בלתי-מתקבלת על הדעת.

כמחצית מהחולים עם HCC פיתחו את הממאירות על-רקע שאינו זיהום נגיפי. מרבית החולים סבלו ממחלה חמרה: מדד BCLC (Barcelona Clinic Liver Cancer) בשלב C תועד ב-80% מהחולים; בלמעלה מ-70% מהחולים הייתה עדות לחדירה לכלי דם או פיזור מחוץ לכבד.

מרבית החולים הפסיקו את הטיפול ב-Nivolumab (90%) או Sorafenib (98%) בשל התקדמות המחלה. חציון משך המעקב עמד על 15.2 חודשים בקבוצת הטיפול ב-Nivolumab ועל 13.4 חודשים בקבוצת הטיפול ב-Sorafenib.

חציון ההישרדות הכולל עמד על 16.4 חודשים בחולים שטופלו ב-Nivolumab. התוצאות לא היו שונות משמעותית מאלו שתועדו במטופלים ב-Sorafenib, בהם חציון ההישרדות עמד על 14.7 חודשים.

מרבית החולים במחקר שהתקדמו תחת הטיפול קיבלו טיפול נוסף: 49% מהחולים בקבוצת Nivolumab לעומת 53% מהחולים בקבוצת Sorafenib. טיפול סיסטמי קו-שני כלל מעכבי טירוזין-קינאז אחרים, כימותרפיה, תכשירים ניסיוניים, או תרופות אימונו-אונקולוגיות. 20% מהחולים תחת Sorafenib קיבלו בהמשך טיפול אימונו-אונקולוגי.

פרופיל הבטיחות של Nivolumab היה טוב יותר מזה של Sorafenib, עם פחות אירועים חריגים על-רקע הטיפול אשר הובילו להפסקת התרופה. אירועים חריגים על-רקע הטיפול בדרגה 3/4 תועדו ב-22% מהחולים תחת Nivolumab וב-49% מהחולים תחת Sorafenib. גם איכות החיים הבריאותית הייתה טובה יותר בקרב מטופלים ב-Nivolumab.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ESMO

לידיעה במדסקייפ