בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2, טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 מלווה בהיארעות נמוכה יותר של אנמיה משנית לחסר ברזל, בהשוואה לטיפול בתרופות ממשפחת מעכבי DPP-4, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism. התועלת הייתה בולטת במיוחד בגברים, בחולים בגילאי 61 שנים ומעלה ובחולים עם משך קצר של טיפול במטפורמין.

החוקרים מגרמניה השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי להערכת הקשר בין מעכבי SGLT-2 ובין היארעות אנמיה משנית לחסר ברזל בחולים עם סוכרת מסוג 2.הם בחנו את הנתונים אודות 28,441 חולים (גיל ממוצע של 64.3 שנים, 36.5% נשים) שהחלו טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 בין 2012 ו-2022 והשוו אותם אל מול ביקורות תואמות שהחלו טיפול במעכבי DPP-4 באותה תקופה; כל המשתתפים קיבלו במקביל טיפול במטפורמין.

החולים היו במעקב לאורך חמש שנים, עם סיום המעקב בעת אבחנה של אנמיה משנית לחסר ברזל, שינוי בתרופות לאיזון רמות סוכר בדם, אובדן למעקב או תוום תקופת המחקר.

התוצא העיקרי של המחקר היה ההיארעות המצטברת של אנמיה משנית לחסר ברזל בכל קבוצת טיפול.

לאחר חמש שנים, שיעורי ההיארעות המצטברים של אנמיה משנית לחסר ברזל היו נמוכים יותר משמעותית בזרוע הטיפול בתרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 לעומת מעכבי DPP-4 (6.9% לעומת 11.3%, p<0.001). טיפול במעכבי SGLT-2 לווה בירידה של 33% בסיכון לאנמיה משנית לחסר ברזל לעומת טיפול במעכבי DPP-4 (יחס סיכון של 0.67, p<0.001).

מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי ההשפעה המגנה של מעכבי SGLT-2 הייתה משמעותית בכל החולים בגילאי 61 שנים ומעלה ובולטת יותר בגברים, בפרט בגילאי 51-70 שנים, בהשוואה לנשים.

בחלוקה לפי משך טיפול במטפורמין, התועלת של מעכבי SGLT-2 תוארה רק בחולים שטופלו במטפורמין במשך פחות משנה ופחות משלוש שנים).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים כי את התועלת האפשרית של מעכבי SGLT-2 מעבר לאיזון גליקמי, רמז להשפעה חיובית של משק הברזל, בפרט בתתי-קבוצות ספציפיות.

Diabetes, Obesity and Metabolism, Aug 22, 2025

לידיעה במדסקייפ