האפשרות לנבא התנהגות אובדנית מתקרבת יותר ויותר למרפאה, כאשר מחקרים עם בדיקות הדמיה ומחקרים גנטיים התחילו לזהות קורלציה בין תפקוד ומבנה המוח ובין התנהגות אובדנית, העשויה לסייע לזהות את החולים בסיכון הגבוה ביותר, כך עולה מסקירת ספרות מקיפה.

החוקרים כותבים כי עדיין לא ידוע מדוע חלק מהמטופלים נוטלים את חייהם כאשר נתקלים בנסיבות חיים קשות, בעוד שאחרים החווים בעיות דומות אינם חושבים כלל על מעשה אובדני.

אירועי דחק במהלך החיים והפרעות פסיכיאטריות מהווים גורמי סיכון למעשים אובדניים, אך קיימים מרכיבים אחרים התורמים לסיכון לאובדנות, מאחר ומרבית החולים עם הפרעות פסיכיאטריות לעולם לא יציגו התנהגות אובדנית.

מחקרים אורכיים מצאו כי מצבים מסוימים במהלך תקופת הילדות, דוגמת התעללות מינית וגופנית, הינם אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר למעשים אובדניים.

שינויים אפי-גנטיים במאפיינים הביוכימיים האחראיים לבקרת מצב הרוח ותהליכי קבלת החלטות עשויים לסייע בהבנת הקשר בין חשיפות במהלך תקופת הילדות ובין התגובה לגורמי דחק בשלב מאוחר יותר במהלך החיים. לדוגמא, אחת ההשפעות של מנגנונים אפיגנטיים לאחר התעללות מינית בילדות הינה תכנות מחדש של המוח בתגובה לאירועי דחק.

למעשה, יש עדויות לפיהן הורמוני דחק עשויים להרוג תאי מוח סרטונרגיים. גורמים גנטיים וחשיפות שונות בגיל צעיר עשויים להביא לעליה בסיכון לאובדנות עקב השפעות על פעילות המוח ותגובות כימיות המעורבות בתגובה לאירועי דחק מסוימים.

החוקרים מציעים כי גישה אפשרית לזיהוי סמנים בדם המנבאים התנהגות אובדנית עשויה לכלול שילוב של סמנים גנטיים לסיכון מוגבר ובדיקות הדמיה של מערכת העצבים, המזהה שילוב של נטייה מוגברת לאובדנות, עקב שינויים במעגלים החשמליים ובתהליכים כימיים במוח. לדבריהם, אובדנות לעולם אינה תוצאה של גורם אחד.

עם זאת, מאחר ושליש מאלו שהולכים לעולמם עקב מעשה אובדני מתים במהלך הניסיון הראשון, המטרה של מניעה היא לזהות את החולים עוד בטרם נקטו במעשה זה. סמנים גנטיים ובדיקות הדמיה של מערכת העצבים עשויות לזהות חולים בסיכון גבוה למעשה אובדני ולסייע לזהות התערבויות מותאמות אישית למניעת התנהגות אובדנית.

לדברי מומחים בתחום, עשרות שנים של מחקר בתחום הנוירו-ביולוגיה של התנהגות אובדנית הובילו לקונספט חדש, בעיקר הדבר אמור למודל דחק-נטייה לאובדנות. מדובר בצעד חשוב, ובמאמר הסקירה מסכמים הכותבים את העדויות העדכניות ביותר. עם זאת, הם מזהירים כי נותרו אתגרים רבים להם יש לתת מענה בטרם ניתן יהיה ליישם בקליניקה את המידע שנאסף בנושא.

Lancet Psychiatry. Published online May 2, 2014

לידיעה במדסקייפ