מתוצאות מטה-אנליזה חדשה שפורסמה ב-Journal of the American Society of Nephrology עולה כי מתן Bevacizumab (אווסטין) מלווה בסיכון מוגבר לפרוטאינוריה בדרגה-גבוהה ותסמונת נפרוטית.
בסקירה קודמת דיווחו החוקרים כי הסיכון לפרוטאינוריה בכל דרגה נע בין פי 1.4 לפי 2.2 עם מינון של 2.5 ו-5.0 מ”ג בשבוע, בהתאמה. עם הסקירה הסיסטמית, הם ביקשו להעריך את ההשפעה של Bevacizumab על התפתחות פרוטאינוריה בדרגה גבוהה.
החוקרים בחנו את הנתונים מ-16 מחקרים שכללו 12,268 חולים עם סוגי ממאירות שונים. ההיארעות של פרוטאינוריה בדרגה 3 או 4 עם Bevacizumab עמדה על 2.2%. בהשוואה לטיפול כימותרפי בלבד, שילוב Bevacizumab עם טיפול כימותרפי לווה בעליה מובהקת פי חמש בסיכון לפרוטאינוריה בדרגה גבוהה (סיכון יחסי של 4.79, p<0.001) ועליה של פי 8 בסיכון לתסמונת נפרוטית (סיכון יחסי של 7.78, p=0.006).
הסיכון לפרוטאינוריה היה גבוה יותר עם מינונים גבוהים יותר של Bevacizumab. בנוסף, החוקרים מצאו קשר בין RCC (Renal Cell Carcinoma) ובין הסיכון הגבוה ביותר לפרוטאינוריה, עם היארעות מצטברת של 10.2%. לא זוהה הבדל בתלות בכימותרפיה מבוססת-פלטינום.
החוקרים כותבים כי חשוב שאונקולוגים, נפרולוגים והחולים יכירו את הסיכון וינקטו באמצעים הנדרשים למניעת אי-ספיקת כליות וסיבוכים קרדיווסקולאריים.
הם מוסיפים כי ייתכן ופרוטאינוריה בדרגה-גבוהה הינה תופעת לוואי של כלל משפחת מעכבי VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor) , וכי זוהה קשר בין מעכבי סיגנאלים אחרים במסלול VEGF, כולל Axitinib, VEGF Trap, Sorafenib ו-Sunitinib ובין פרוטאינוריה חמורה.
החוקרים משערים כי פרוטאינוריה על-רקע מעכבי VEGF נובעת ממספר מנגנונים המובילים לנזק. יש לערוך בדיקות לפרוטאינוריה בטרם מתן כל מנה של Bevacizumab, במיוחד בחולים עם ממאירות של הכליה או חולים המטופלים במינון גבוה של Bevacizumab. במידה והחולים מפתחים פרוטאינוריה, יש לעצור את הטיפול ב- Bevacizumab עד לשיפור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!