חוקרים מהולנד מדווחים על תוצאות מטה-אנליזה ממנה עולה כי אין תמיכה למתן רוטיני של חמצן במינון-גבוה לחולים במצב קריטי, טיפול נפוץ בקרב פרמדיקים ורופאים בחדרי מיון. פרטי הסקירה פורסמו בכתב העת Archives of Internal Medicine.
לדברי החוקרים, אין מחקר אחד שהדגים את התועלת של טיפול זה. כל העדויות בנושא הצביעו על השפעות מזיקות לטיפול זה. עם זאת, הנחיות רבות ממליצות על מתן חמצן במקרים דחופים.
החוקרים אספו את כל המחקרים בבני אדם שמצאו בנושא תוספי חמצן לאחר התקפי לב, אירועים מוחיים, דום לב והתלקחויות COPD (Chronic Obstructive Pulmonary Disease). 18 המחקרים שזוהו העלו מסר שלילי אין תועלת לתוספי חמצן, ויש עדויות חלשות לפיהן אף יש נזק בטיפול זה.
לדוגמא, מחקר אחד משנת 1976 מצא כי תשעה מבין 80 חולים לאחר התקפי לב שקיבלו חמצן מתו, זאת בהשוואה ל-3 מבין 77 חולים שקיבלו אוויר דחוס. למרות שההבדל לא היה מובהק סטטיסטית, עדיין היה מדובר בחדשות רעות עבור חמצן. מחקר נוסף, הפעם בחולי שבץ מוח מוחי, הופסק מוקדם מאחר שחלק גדול מהחולים שטופלו בתוספי חמצן הלכו לעולמם. באשר לחולים לאחר דום לב, חוקרים דיווחו לפני כשנה כי חולים עם ערכי חמצן גבוהים בדמם לאחר החייאה, מתו לעיתים קרובות יותר, בהשוואה לחולים עם ערכי חמצן תקינים בדם.
לממצאים עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת, מאחר שתוספי חמצן ניתנים כמעט בכל מקרה של טיפול בחולים במצב קריטי. מצד שני, מומחים מזהירים כי אין הוכחה מוצקה לנזקים של תוספי חמצן, כאשר אין ספק כי כמות מעטה מדי של חמצן עלולה להיות קטלנית.
איגוד ה-AHA (American Heart Association) ממליץ כיום על ניטור רמות החמצן בדם, במטרה להבטיח כי לא ניתנת כמות חמצן גדולה מהנדרש. אולם, בפועל, חלק גדול מהמטפלים ממשיכים בטיפול בחמצן במינון גבוה, מבלי שמבינים כי מטפלים בחמצן בכמות העולה על הנדרש.
החוקרים ממליצים לערוך מחקרים נוספים בנושא, אך עד אז, קוראים לרופאים לשמור את הטיפול בחמצן רק לחולים עם היפוקסמיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!