במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases במהלך חודש נובמבר מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי מטופלים ששרדו ממאירות בילדות מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות מחלות אוטואימוניות בשלב מאוחר יותר בחייהם.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות כ-20,000 משתתפים מדנמרק, איסלנד ושבדיה, עם אבחנה של ממאירות בילדותם, לפני גיל 19 שנים, ששרדו לפחות שנהלאחר האבחנה. הנתונים נאספו עוד משנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת ועד 31 בדצמבר, 2008. עוד אספו החוקרים נתונים אודות קבוצת השוואה שכללה כ-125,000 משתתפים באותו גיל, מין ואזור מגורים ולא סבלו מממאירות לפני גיל 19 שנים. המשתתפים היו במעקב למשך חציון של 15-19 שנים.
מהנתונים עולה כי בקרב השורדים נרשמה עליה של 40% בסיכון להתפתחות מחלות אוטואימוניות, עם SHRR (Standardized Hospitalization Rate Ratio) של 1.40 עבור כל 33 המחלות האוטואימוניות שנבחנו. בפרט, המחלות שלוו בשיעורי SHRR הגבוהים ביותר כללו אנמיה המוליטית אוטואימונית (16.3), מחלת אדיסון (13.9) ו-Polyarteritis Nodosa (5.8).
בדומה, מקרים של מחלת לב ריאומטית, סקלרודרמה, ITP (Idiopathic Thrombocytopenic Purpura), השימוטו, אנמיה ממארת, סרקואידוזיס, תסמונת שיוגרן וסוכרת, היו כולם נפוצים יותר בקרב נבדקים ששרדו ממאירות, בהשוואה לאלו שלא אובחנו עם ממאירות לפני גיל 19 שנים.
החוקרים חישבו גם את העליה האבסולוטית בסיכון להתפתחות מחלות אוטואימוניות במדגם זה ומצאו כי עמד על 67 ל-100,000 שנות-אדם. העליה האבסולוטית בסיכון הייתה גבוהה יותר עבור סוכרת תלוית-אינסולין ומחלת אדיסון (23 ו-13 מקרים ל-100,000 שנות-אדם, בהתאמה). החוקרים מציינים כי הסיכון לשילוב מחלות אוטואימוניות היה דומה, ללא תלות בגיל המטופל בעת אבחנת הממאירות.
למעט תסמונת שיוגרן, השימוטו ומחלת לב ריאומטית כרונית, לא תועדו הבדלים במדדי SHRR בין גברים ונשים.
כאשר המשתתפים סווגו לפי סוג הממאירות, החוקרים מצאו כי באלו שאובחנו עם לויקמיה, לימפומה על-שם הודג’קין, גידולי כליה וגידולים במערכת העצבים המרכזית תועד סיכוי של 40-60% להתפתחות הפרעה אוטואימונית בשלב מאוחר יותר, בהשוואה לאלו שלא אובחנו עם ממאירות בילדות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!